5. הישרדות VIP. האמנם..?

התיישבתי אתמול לראות את הגמר. 
הכנתי לי טוסט ושוקו כדי לוודא שאשאר ערה (לא אכלתי כל היום בגלל טיפול שורש ואני בהריון אז אל תשפטו..) גילוי נאות - ברגע שהטוסט נגמר, גם אני נגמרתי.. נרדמתי כמו בהמה על הספה.. 

הזכויות לתמונה שמורות למי שהן שמורות (לא לי)

התעוררתי בחצות עם גוף תפוס ובתור מכורת מחשב הייתי חייבת לעבור על הפייסבוק כדי לראות מי זכה בסוף. 

יש לי חברת נפש (להלן ל') שאני מטורפת עליה, 
אנחנו כל כך זהות בהרבה מובנים למעט "הפייבוריטים" שלנו בתכניות ראליטי. ואז זה הכה בי. 

ל' שוב ניצחה.. 

אני חייבת לציין שאני מביעה פה את דעתי האישית בלבד ולא במטרה להוציא לשון רע או משהו. אני פשוט לא מבינה מה מוצאים בדביליות, הלוזריות (כפי שהוא מגדיר אותה), באינפנטיליות ובסתימות של איתי שגב. ("דורון מלך האי! דורון מלך האי! בעעעעעע)
זה לא שאני כזאת חסידה של ענת הראל,
(גם את ה"שלישייה" לא ממש אהבתי אבל זה היה הרע במיעוטו ועל אנה אני בכלל לא מדברת, כן?)

אבל עדיין, 
ענת הפגינה באמת נאמנות לברית שלה והתקדמה איתם הלאה. 
-לא כמו שגב שכבר בהזדמנות הראשונה שלו פעל להדיח בן ברית.

ענת הפגינה כוח פיזי ונפשי בלתי יאומן במשימות וחסינויות (אגב, יותר מרוב ה"גברים" שהיו שם)
-לא כמו שגב שרק שכשהרגיש שיש לו חבל על הצוואר נתן פייט רציני וגם אז לא תמיד..

ענת ויתרה על שיחה עם הבן שלה כי לא יכלה לחשוב על עצמה עושה אחרת. 
-גם אם זו הייתה אסטרטגיה נטו, אני ב-ס-פ-ק מאוד גדול עם שגב היה מוותר על שיחה עם אורי שלו בשביל שאר השורדים. 

מה זה אומר על החברה שלנו? 
תציג את עצמך כלוזר, אל תבלוט, תתחמן ותתחנף לחזקים ממך.
(כמובן בזמן שאתה לא משפיל את את אלה שיותר "חלשים" ממך - ע"ע פרסטר ובוקי לקראת הסוף) 

מה שחייב להוביל אותי גם לבלונדיניות במירוץ למיליון. 
כל התכנית הן בכו שהן האנדרדוג, המסכנות שלא מצליח להן, קיבלו אין ספור הזדמנויות מההפקה
("במקרה אין חסינות בנקודה הזו", "במקרה בנקודה זו הוחלט להחזיר אתכן למירוץ" וכו')
עפו על הקעקוע שלהן בסוף התכנית וקיבלו משימת דילוג אחרונה באוויר עם משקל נוצה. 

והחזקים, 
אלו שהגיעו לשם בזכות ולא בחסד (בלי קשר אם עפו על עצמם או שהיה להם דיבור מתנשא או לא)
כמובן שזכו לבוז.

מדובר בתכניות ראליטי שהרי ברור שעוברות עריכה מדוקדקת  ושלא מראים לנו את כל מהלך העניינים וכל מה שקורה מאחורי הקלעים אבל תכל'ס, ממש לא הצלחתי לרחם עליו או עליהן.
רשמתי ל-ל' ש"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" רק שאני עדיין מתלבטת מי הציבור המטומטם ומי משלם בסופו של דבר. 

האם מדובר באלו שחושבים כמוני או באלו שחושבים כמוה..? 

4. ימים מטורפים!

איזה יום!!! 
התכנית היתה לעבור אצל הרופא לבדיקה שגרתית ואח"כ יום כיף אחרון עם הילדים.

(מפאת סופ"ש במלון ואין ספור פינוקים, תוכנן שנגיע למתחם משחקי המחשב בקניון הזהב).

כמובן שלשם כך שמחתי שהצלחתי לשריין את אחותי כיוון שהסתבר שהתחילו לי צירים קטנים. 

בנוסף לבדיקה, חוברתי למוניטור במשך שעה ואז תחזרי להראות לרופא את התוצאות

(שאישר את החששות אבל אין באמת מה לעשות. עדיין לחכות..) 

משם מצאתי את עצמי קרוב לארבע שעות (!) בסלקום כי גנבו לי את האייפון. עם כל הצער שבדבר, לא היה לי נעים לבכות במרכז שירות וגם הרגשתי שעוד שנייה אלד כי מהלחץ התגברו קצת הצירים. אז קניתי חדש.

על פניו, מה יש לעשות בסלקום ארבע שעות..? מסתבר. 

 
כבר כמעט אחרי צהריים, הילדים עדיין לא הגיעו למשחקי מחשב וגם התחלנו להיות רעבים (בכל זאת..)

לא!! העצבים שחטפנו על בני הנוער שבוהים בך כשאת מבצעת את ההזמנה כשהילדים חסרי סבלנות גם ככה, הם מזמינים במחשב מנה לא נכונה, ("לא נורא, תשאיר כבר ככה"-את נאנחת בייאוש) בסוף מכינים לך מנה לא נכונה (אחרת) ומסתובבים סביב עצמם בעיקר. 

(חידה: כמה בני נוער צריך כדי להוציא 2 ארוחות ילדים?

תשובה: חמישה ואחראית משמרת.
אבל גם אז צריך להפעיל אותם: "אפשר קשיות"? "מה עם המפיות"? אפשר מגש נפרד לכל ארוחה"?! - הם עדיין בוהים בך במבט חלול ושמים לך בקרטון צ'יפס אחד-אחד.)

בסוף וויתרנו על המשחקים כי הזמן שאחותי הקציבה לי הלך ואזל.

עקב כך עברנו את כל הפקקים של איילון עם הילדים שכבר איבדו את הסבלנות מ-מ-ז-מ-ן.

ואז, בעצם היותי מאותגרת טכנולוגית, הייתי צריכה לחכות שאחי הגאון יסנכרן לי את כל הסיפור הזה מחדש. זה גם לקח פרק זמן לא מבוטל ושערות תלושות. (שלי בעיקר..)

מוסר השכל: 

שווה להיות עם צירים - קיבלתי מהרופא ימי מנוחה בבית.
שווה להיות עם צירים בסלקום - קיבלנו ברד סגול.
אנשים שגונבים אייפון שאין מה לעשות איתו - צריך לשבור להם את הידיים.

בני נוער שעובדים במזון מהיר. כל המשפט הזה פשוט לא נכון תחבירית.

עשינו אחלה חיים בסופ"ש,

סוף סוף הילדים חזרו ללימודים,

היו לי כמה שעות פנויות אז החלטתי לפתוח בלוג. 

בקרוב, נפלאות שיעורי הבית. 

בהצלחה.

3. לילה של אפייה.

המתכונים והרעיונות נלקחו מבלוג חמוד בשם "מתוקים שלי - שירלי נמש",
מי שמכיר אותי יודע שפשוט הייתי חייבת לנסות בעצמי!!

פיצות אישיות בצורת חזרזיר

מכינים את הבסיס לפיצה

מתחיל לקבל פרצוף..

מוסיפים את האוזניים ואופים

איזה חמודים!! 

לחמניות ביתיות מעולות 

עד עכשיו יש לי את הריח באף.. 

לחם ביתי בחמש דקות עבודה

לא יכולה להסביר לכם את הרעש של ה"פיצוח" של הלחם. תענוג. מתכון מנצח, באמת!

2. סדנה להכנת פיצה לילדים!

הילדים היו בחופש וחייבים להעסיק אותם או שנשתגע.  

הגיעה אלינו חברה, אז קדימה, אין על ריח של פיצה טריה טריה שיצאה כרגע מהתנור! 

חומרים לבצק: 

חצי קילו קמח (כ- 3.5 כוסות),

2 כפיות שמרים יבשים,

כף גדושה סוכר,

כפית מלח,

50 ג' חמאה מומסת או 2 כפות שמן, 

כוס וחצי חלב או מים חמימים.

מערבבים את כל החומרים לבצק רך ולא דביק, מוסיפים קצת קמח אם צריך,

מתפיחים כ- 15 דקות בקערה מכוסה מגבת.

לרוטב עגבניות בגרסה העצלנית:

לרסק בפומפיה 2 עגבניות,

להוסיף 100 גרם רסק מוכן, 

מעט שמן זית או רגיל, 

מלח לפי הטעם, 

כפית אורגנו, 

שן שום כתוש או אבקת שום. 

(גם רוטב לפיצה מוכן זה בסדר, אני פחות מתחברת לטעם המשומר..)

מערבבים.

קודם כל, נכין משטח עבודה מסודר לילדים

וניתן להם ללוש את כל החומרים לבצק

 בזמן שהבצק תופח, נכין קערות נפרדות עם הרוטב, הגבינה והתוספות שהם בחרו

כל ילד קיבל חתיכה מהבצק והגענו לשלב הרידוד

כל אחד מרח לעצמו את הרוטב (חוץ מהגדול - לטענתו הוא: "אלרגי לעגבניות"),

פיזר לעצמו גבינה ואת התוספות שהוא אוהב.

 זה מה שיצא:

 אמא (להלן: אני) לקחה את הפיצות לתנור, חיכינו בסבלנות עד שיתקררו קצת, וזללנו.  

והנה עוד קצת רעיונות להכין פיצות כיפיות עם פרצופים לילדים. 

 

                                     
אז יאללה, 

ספרו איך יצא, משלוחים יתקבלו תמיד בברכה.. :-)

1. צר עולמי כעולם נמלה..?

נעים מאוד - אני עדי ואלו החיים שלי. 

בחרתי להתחיל קודם עם הילדים כיוון שברור שהם תופסים את רב המקום בחיים שלי  - ו..ששש...זה לא קל :-)
הגדול שלי כבר בכיתה ד'. 
הבינוני בגן חובה.
הקטן עדיין בפנים - מחכה שינכו לו שליש כדי לצאת על התנהגות טובה. 
נכנסתי לחודש תשיעי, אין הרבה מה לעשות עכשיו.
רק לחכות. 

המקום המכובד והמקביל (לא השני, חלילה)
הוא הגבר שלצידי, אישי, בן זוגי, בעלי. הוא אוהב לטפוח לעצמו על השכם שהוא הפך אותי לבן אדם.
צחוק-צחוק אבל הרבה דברים הסתדרו בקופסה מאז שנכנס לחיים שלי לפני 11 שנים. 
(באסה. מרגישה זקנה פתאום...)

ההורים שלי צעירים, בריאים, עדיין נשואים אחד לשני.
אין ספק שמדובר בשינויי מרענן בתקופה שלנו ומודל שראוי ביותר לחיקוי בכל הנוגע לחיי זוגיות ומשפחה.
אז בהזדמנות זאת: תודה לכם, על האהבה, הסבלנות, על התמיכה, על הדחיפות בנקודות שונות בחיים ועל שסבלתם אותי בכלל.. 

יש לי אחות ואח. 
אחותי תל אביבית והודית בכל רמ"ח אבריה. יפהפייה! אני מתה עליך אחותי!
(וזה מצחיק להגיד אחרי שלא יכולתי לסבול אותה מרבית מהילדות שלי..)
אחי  גאון מחשבים שקורע אותי מצחוק, נשוי למושלמת בנשים. 
(לא גיסתי, הלוואי עליי חצי מהסבלנות והחריצות שלך..) וגם אותם אני אוהבת מכל ה-


נראה לי שכיסיתי את המשפחה הקרובה, לא?
אני עדיין לא כל כך יודעת למה הבלוג הזה ישמש.
כל הזמן אומרים לי ש"יש לי פוטנציאל אבל אני לא מממשת אותו", אז החלטתי להתחיל.
שיוביל אותי לאן שיוביל. 

ברוכה הבאה לדרך חדשה.. מקווה שתיהנו.