רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי: ימי הולדת

האמצעי נולד חצי שעה לפני תאריך יום הנישואין שלנו. הוא חגג יום הולדת 6 בערב שבועות.

תמיד הרגשנו צורך לפצות אותו
על כך שאחיו הגדול, ועכשיו גם אחיו התינוק,
נולדו ב'יומולדת' של אמא והוא לא..
הייתה תקופה שניסה לשכנע את עצמו שהוא חוגג יומולדת עם אבא, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא היחיד שתקוע באמצע השנה וכל השאר בתחילתה..

אז כמובן שבתור פריקית של שבועות, התנדבתי גם אני להכין מטעמים לשולחן.
וכמובן שבתור אחת עם זיכרון של דג (3 שניות או משהו כזה..?) אני דואגת להכין לעצמי כל הזמן רשימות כדי לא לשכוח.
וכמובן שבתור אחת שניקתה את הבית, החזיקה את הפתק של הגננת לחגיגה בגן בשישי בבוקר (עם רשימת כיבוד שלא הייתה מביישת את לשכת רוה"מ - מה קרה לביסלי/במבה/וופלים..?!) והחליטה להניח אותו ב"מקום שאני אזכור איפה שמתי". נעלמו עקבותיו מאז.
וכמובן שבאותו שבוע הילדים היו בחופש ובחמישי הייתי כבר חייבת לצאת לקניות, אז הילדים ואני הכנו רשימת קניות (הפעלה של בין 10 דקות לשעה -תלוי בסבלנות ובהיענות- תוך כדי פנטומימה לנחש איזה מוצר לרשום, מתחיל באות-נגמר באות, להריץ אותם: תוך דקה, תבדוק אם יש/נגמר/עומד להיגמר וכו'), על הדרך לקחתי אותם לשטוף את האוטו (3 ב-1 - גם בילוי זול יחסית של 15 ש"ח, גם הילדים באקסטזה, וגם יצאתי עם אוטו נקי!!)
וכמובן שלא לקחתי איתי את הרשימה. ומי שיוצא לעשות קניות עם שלושה בנים יודע, שגם אם לא הייתה לך הפרעת קשב וריכוז עד עכשיו, קיבלת אחת. ובגדול.
אז כמובן שחצי ממה שהייתי צריכה לקנות, שכחתי.
כמובן שבערב, הילדים רצו ללכת לקניון. נכנסנו שוב לסופר כי נזכרתי בעוד כמה דברים ולא רציתי לאבד את המומנטום. כשחזרתי, הכנתי עוגה לגן.
וכמובן שבשישי אחרי המסיבה בגן, עוד עשיתי סיבוב בעיר להשלמות. רק ששוב שכחתי את הרשימה.
וכמובן שבאותו שישי גם יצא שאכלנו ארוחת ערב בבית, ובשישי לא מוותרים על שניצלים לילדים ומרק תימני.
כמובן שמרק לא מספיק ואני עם השיגעונות שלי, החלטתי להכין פטריות ממולאות בבשר ומקלובה. איזה וואג'רס.. (אבל שווה לגמרי!)
וכמובן שהאמצעי החליט שאחרי שחגגנו עם צד הכלה בשבועות, חוגגים בשבת עם צד החתן אצלנו בבית.
וכמובן שכשאני מארחת, אני יוצאת מכלל פרופורציות. לאו דווקא שלא יחסר אלא שיהיה מגוון, שכולם יוכלו למצוא משהו לאכול.
וכמובן שבגלל שלא לקחתי את הרשימה להשלמות, אז החתיך (שאני חייבת לציין, תפקד באופן יוצא מן הכלל, נתן לי את האפשרות להסתגר במטבח ושיתף פעולה עם כל הגחמות שלי..) יצא ל-AM:PM אחרי ארוחת שישי כדי להשלים לי דברים באופן סופי ומוחלט.

טוב, זה כי הוא לקח את הרשימה....

כשהבכור היה בן 8, הוא ביקש עוגה של ג'יידן (האדום) מהפאוור ריינג'רס. הכנתי לו עוגה גדולה לבסיס, עוגה קטנה שחתכתי והנחתי למעלה, ועם חמצוצים שרטטתי את הסמל המבוקש.
הגיע תור האמצעי והשנה ביקש לגן עוגה של מייק (הירוק).

אחרי משא ומתן מפרך, הוא הבין שאני לא שולחת אותו לגן עם עוגה של 2 קומות, אבל אצא מגדרי כדי שיבינו שזה הסמל של מייק.

הילדים שאגו כשהגננת שאלה מה מסמלת הצורה שעל העוגה.

אני מכינה את עוגת השוקולית הרגילה שלי, עם ציפוי שוקולד, אפשר להשתמש בכל עוגה לטעמכם.
את הסימונים שוב הכנתי מחמצוצים.

עכשיו לחומר הירוק הזה. אצלי לא אוהבים קוקוס (הבחירה הראשונה שלי).

על כוס סוכר הוספתי 2 כפיות של צבע מאכל נוזלי, הכנסתי לתנור (חום בינוני) ל- 10 דקות בערך. התערובת נוזלית, נותנים לה להתקרר.

לאחר שהסוכר מתקשה, מגרדים אותו עד שמתקבלים פירורי סוכר צבעוניים. (נצנצים אכילים!)

וכך יצא שלחגיגה בשבת החלטתי להכין עוגת חוף ים שלא הזדמן לי להכין ל'יומולדתים' שלנו.

כמובן שמטריות קניתי כבר ליתר ביטחון, מרגע שראיתי אותם בחנות (כשבועיים אחרי הלידה...).

מחמצוצים הכנתי מגבות, סוכריות גומי כיכבו כגלגלי ים וכרישון במים, דגי זהב משוקולד שוחים להנאתם ולקחתי משכנתא לקנות מעט אבני שוקולד שאתם תחמתי את אזור ה"לפידים". המים הנעימים מקרם אינסטנט לפי ההוראות והחול מביסקוויטים טחונים.
וכן, אני יודעת, כמה צבעי מאכל...
התדירות שהם מככבים אצלי בבלוג, הינה התדירות שבה אני משתמשת בהם.

לשולחן שפתחנו לא הספיקה המפה הסטנדרטית שלי, הגלגלים מסתובבים בראש, אשים סדין.
איך הייתי מבסוטית כשנתקלתי בסדין הזה, עם דגים וכוכבי הים!!

ביקשתי מהאמצעי שיפזר על השולחן את כל בובות חיות המים שלו.

-"מה, גם את לארי הלובסטר?"

-"כן, למה לא?" אני זרמתי.

גיסתי, נראה לי, קצת פחות.....

אז היו 2 פשטידות (אטריות ופטריות)

ביצים קשות,

ירקות אנטיפסטי בתנור עם שמן זית ואורגנו טרי,

פרוסות בגט עם ריבת בצל (שרקחתי בעצמי) ופרומעז,

מוס טונה,

סלטים: ירקות, אבוקדו, סלק,

בורגול עשבי תיבול וחמוציות,

שיפודי פרחים ממלפפון, עגבניות שרי וגזר.

(ולא זה לא קורצן. זו אני חורצת פסים עם סכין..)

מטבלי גבינות ולחם...

אוי.. איזה לחם יצא לי.. אליפות!!

לפני ואחרי האפייה

זה המתכון הבסיסי של הלחם,

הפעם שילבתי בו 3/4 כמות מקמח מלא (הוספתי עוד 1/2-3/4 כוס מים לעומת המתכון הבסיסי)

מעט גרעיני חמנייה וזרעי פשתן בפנים.

ברגע שהבצק היה מוכן לעיצוב, בנוסף לקמח, פיזרתי מצע של שיבולת שועל, גרעיני חמנייה, זרעי פשתן ו-
הסטייה האישית שלי... מעט זרעי כוסברה...

גלגלתי, התפחתי והמשכתי לפי ההוראות.

ואם אחרי המקלובה אמרתי לחתיך שנשאר אוכל ליומיים, הרי שעם אלו שבדיאטה, ואלו ששומרים, והילדים בכלל עושים טובה אם הם אוכלים, אז נשאר אוכל לכל השבוע...

אז זהו, שאין חיה כזאת!
הכל התחיל ביום שישי שעבר.

הבכור שלי ואני נולדנו באותו תאריך: 22 לספטמבר.
כבר מראש השנה התכוננתי לחגיגה.
להזמין את המשפחה, לתכנן תפריט, עוגה..

עם המזל שלי ובטן של שבוע 40, יצאתי ביום שישי, שמחה וטובת לב לעשות קניות ולהתחיל בהכנות.
כל הבוקר התרוצצתי בעיר כמו תרנגולת ערופת ראש, קונה מתנות ושאר ירקות, מחפשת בנרות מטריות של קוקטיילים לעוגה בנושא של חוף ים.

הגעתי הביתה ונכנסתי למטבח:

צ׳ימיצ׳ורי וסלט טורקי כמובן,
קילו של בצק שמרים שתופח לאיטו במקרר- עתיד להתפצל ללחם זיתים ולחם בצל,
ביצים ממולאות,
מוס טונה,
פשטידת אטריות עם גבינות לילדים ופשטידת תפו״א מוקרמת למבוגרים במקרר, נשאר רק לאפות.
יש עוד שיפודי ירקות להכין,
פלטה של גבינות,
שקיות הפתעה לילדים בתוך כובעי ליצן,

שכחתי משהו?
כן..

את העוגה אאפה כבר בבוקר.

אופטימית.

בערב מסיבת הפתעה, משתדלת להחזיק את הרגליים סגורות..
זה לא עבד.
לקראת סוף הערב, הקטן חייב לגנוב את ההצגה -
מתחילים לרדת לי מים!!
הצילו!
מדדה עם אמא לשירותים, עדיין לא מעכלת ומנסה לשכנע את עצמי שזה פיפי.
אין מצב! זה פיפי!!
אז זהו, שזה לא..

המים כבר מטפטפים לרצפה והמכנסיים דבוקות לי לגוף ודווקא באותם רגעים אמא מחליטה להיות שנונה ואני צורחת לגיסתי שתוציא אותה מהשירותים כי היא מצחיקה אותי,
גיסתי כמו אשת חינוך ממוקצעת פונה לאמא בשיא הרצינות: ״צאי החוצה.״

״תקראו לחתיך שיגיע עם האוטו עד הפתח של השירותים כי אין מצב שאני יוצאת מפה!!״
אני צורחת בשקט לאמא, שדואגת להעביר את המידע לגוף הרלוונטי.
רק המחשבה על 50 האורחים בחוץ,
המארחת גם בהריון ואני מטפטפת לה על הרצפה בלי הבחנה..
אפילו שכולם שמחים ומנסים להרגיע אני בהיסטריה.
איזה בושות..

מכסה את עצמי עם חלוק סגול של המארחת ומדדה ברגליים משוכלות לכיוון האוטו.
ה׳ ישמור, איך מתיישבים..?
הגענו לבי״ח.
אין ספור בדיקות שהגיעו למסקנה חד משמעית: ״כן, יורדים לך מים.״
דיייי!!! סחתיין עליכם.

לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים של הלידה, ברוך השם עברה בשלום, הקטן נולד 3,496 ק"ג אחרי 7 שעות.

בחדר לידה תמכו בי החתיך, אמא, אחותי ונעמי הרפלקסולוגית, וזה אחרי
שהצוות בבית חולים כמעט השתבץ כשגם אחי וגיסתי ישבו איתנו אז שלחנו אותם הביתה.

אבל מה עכשיו? השעה 6 בבוקר, יש עוד 4 שעות לחגיגה.. הזמן קצר והמלאכה מרובה..

אמא ואחותי אחרי לילה ללא שינה, חוץ ממה שהן היו צריכות לסיים בעצמן, הן אספו את הכל מהבית שלי והמשיכו באפיה וההכנות ועוד סלטים.