סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות רעיונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רעיונות. הצג את כל הרשומות

31. בית מארח. הסיבה שאבותינו הסתובבו 40 שנה במדבר.

האמצעי אירח השבוע ״בית מארח״ (התנדבתי, כן...?)
5 ילדים מתארחים כל פעם בבית אחר, פעילות של שעתיים.
שיהיה ברור שאני חיה בסרט כי אני בהדחקה שאוטוטו יוצאים לחופש אז הכל תוכנן, אורגן, נקנה ויצא לפועל תוך יומיים...

טוב, פסח... מה עושים?

מלא רעיונות בראש, אבל עוד יומיים.
ורק שעתיים.
מגיעות רק שתי בנות.
וחוץ משלושת הבנים הפרטיים שלי הגיעו עוד שלושה בנים.
ולאחד מהם יש צליאק.

מחקנו משה בתיבה.





מחליטה להתחיל עם ביצים צבועות. פסח שעבר הן כיכבו!
משום מה, לא הפסיק להתנגן לי משה בתיבה.
אכין תיבה מתפו״א. אבשל ואקרר, אתן לילדים לרוקן ו... מה לעזאזל יהיה משה...?


יש לי קורצן קטנצ׳יק של גוף (מאחת ערכות הבצק של הילדים שאני תמיד שומרת), אבל הוא ממש קטן, מוסיפה קורצן גדול יותר לרשימה. חשבתי לקרוץ מפרוסות תפו״א, לאפות קצת בתנור מבעוד מועד עם קצת שמן ומלח, להושיב בתיבה, לכסות עם בלילה של גבינות וביצה, קצת גבנ״צ מלמעלה ולתנור.

אוקיי, מתחילים להתקדם..
סגרתי הכנה של ארוחת ערב, העסקתי אותם חצי שעה ו..? הביצים צריכות לשרות בצבע, נשב לחכות עד שתפוח האדמה ייאפה ורק אז יאכלו?
לקחתי על עצמי להכין כמה ביצים כבר קודם ותיבה לכל אחד, שיהיו מוכנות, להראות להם מה נעשה וכשיסיימו, יאכלו, ואת שלהם יוכלו לקחת הביתה.
נחתוך קצת ירקות, גבינות.
עדי, יהיה בסדר..



קניתי מגשי קרטון לצביעה עצמית, נוציא את הארגז המדובר שלי עם כל הצבעים, נוצצים ומדבקות (טוב, מדבקות קניתי חדשות...)

הראש ממשיך לחשוב מה עוד אני יכולה למלא. פסח. חרוסת. תמרים.
עם אני יכולה למלא תמרים?
אגוז? פקאן? צורה של ילד.. קשיו? עדי, מה נסגר איתך?

יש לי קורצן קטנצ׳יק!


מה אני אקרוץ? בצק סוכר? איזה פנים יש לי להראות להורים? שאני מחלקת לילדים סוכר?! מה עם מרציפן? מממ...


בדרך לקניות חושבת שיהיה יותר טוב להכין את ״משה״ מבטטה במקום תפו״א.
סוגרת עם עצמי שמשה יהיה המרציפן.


אהה.. שכחתי לציין שבשלב הזה אני בלי גז בבית.
הביצים נכנסו למכשיר חשמלי שמבשל אותם (תרומה נפלאה מאמאשלי, עדות לכך שלא נדיר שאני נשארת בלי בלון גז.. אני אלופה בבישול בתנור ואפילו במיקרו, היו ימים שגם התנור לא תיפקד..)
את תפוחי האדמה שתכננתי לבשל, עטפתי בנייר כסף, הנחתי על מלח גס והכנסתי לתנור.
הכנתי כבר סיר לצבע האדום וסיר לצבע הכחול, מתפללת שמר "מחלקגז" יגיע בזמן לפחות לזה.

אחרי שהלך, סיימתי לארגן, לצבוע ולאפות הכל, נחתוך ירקות. מה, סתם ככה..?
הכנתי פרחים ממלפפון וגזר.
מספיק כדי שיאכלו וגם להוסיף להם לצלחת שייקחו איתם.
מה עם עגבניה? נכין פרח עם גבעול.


הילדים הגיעו, ישר לגינת משחקי כושר ליד הבית.
בתכל׳ס? הכל מוכן ומתוזמן אבל עדיף לתת להם לפרוק אנרגיה. שיכנסו רגועים. נתתי להם רבע שעה ונכנסנו לשתות ולשטוף ידיים.

הושבתי אותם ליד השולחן והבאתי להם את הביצים.
איזה כיף לראות את ההבעה על הפנים שלהם! קילפתי. הראיתי להם איך וממה הכנתי, הם היו ממש סקרנים לטעום אם יש להם טעם שונה, איך הם שמחו לגלות שאין הבדל.
נתתי להם לסדוק לבד ולהכניס לצבעים קערה עם כ- 20 ביצים קשות.

שאלתי אותם אם הם יודעים מה זה משה בתיבה.
הבנות ישר קפצו ואמרו בידענות גדולה שלאחד הילדים יש צליאק. 


הסברתי להם שלמשה בתיבה שלי אין קמח והוצאתי מהתנור את תפוחי האדמה המוכנים.
הם לא הבינו מאיפה נחתתי עליהם.



נותנת להם להוציא את התוכן עם כפית. 
אחד הבנים רוצה לאכול רק את התפוח אדמה.
אחד אחר רוצה כבר לאכול עם הבטטה.
שורדת את ההכנה שלהם ומאשרת להם לאכול תוך כדי שאני ממלאה עם הבלילה.
הבנות לא היו רגועות. "שלא נתבלבל ושכל אחד יקבל את התיבה שהוא הכין". אני מבטיחה להם שיש לי סימנים, מכניסה לתנור ומגישה להם את הירקות.
כשנכנסתי למטבח לקלף את הביצים, שמעתי את האמצעי מסב את תשומת לבם לצורת הפרחים שאמא שלו חתכה.
"יואו!" (הייתה התפעלות בשולחן).
עד שחזרתי כבר לא היו מלפפונים. הם ניסו להבין איך חותכים ככה. 
מה, לא נראה להם?



אוי.. אני צריכה בנות...


הם רוצים לחזור לגינה.
"רגע, בואו נכין קודם את 
המגש, שיהיה לנו איך לקחת הכל ואז נצא לגינה עעעעעדדד שההורים יגיעו!!" (לא סיפרתי להם שנשארה לנו עוד חצי שעה...)
הם נשאבו לצביעה.
פתאום נזכרתי שבכלל לא מילאנו את התמרים (שכבר חרצתי והסרתי את הגלעין) !!!

תוך כדי שהם צובעים, הסברתי להם מה זה מרציפן ורידדתי אותו. הקריאות של הבנות למראה הקורצן הפיצי הרימו את הפנים של הבנים שנזכרו שהם רצו לצאת.


הבנות קרצו, הבנים מיצו ומזל שהחתיך כבר הגיע הביתה. הוא יצא להשגיח עליהם בגן כושר וזה נתן לי כמה דקות לסדר להם את הצלחות.
אני ממש נהניתי. גם הילדים.

ואחרי שתי הברזות (מנומקות), חצי שעה אח״כ מצאתי את עצמי בצעדת ״הקף את הישוב למשך שעה וחצי״.
חזרתי מפורקת.
נהייתי פדלאה מאז שעזבתי את הקומה הרביעית...

קיוויתי שאחזור ואגלה שגמדים קטנים ניקו את המטבח ושולחן העבודה.
התבדיתי.
כנראה שבתו. 

והנצנצים חוגגים עד עכשיו. 








  





27. מיתקפת הינשופים לא פסחה עליי - פוסט קצר





איך? איך? איך הצלחתם להקים אותי ממיון, קיפול ואריזה של ערימת בגדים ומצעים באמצע הסלון?

ועוד בשביל לאכול טוסט? 

איך.....?! 











בדיוק העמדתי על האש ביצים קשות לארוחת הבוקר, כשהבכור עיקם את האף כשאמרתי לו שאני מכינה גם טוסט. 

מסתבר שהגבינה הצהובה הצטרפה לרשימה לא מבוטלת של דברים נוספים שהוא שונא.
טוב, צריך להיות יצירתיים.
 
בתקופה האחרונה הינשופים שוב צצים לי בכל מקום, אז החלטתי להמשיך בשלי, רק עם ינשוף שימשוך את העין. 
כשהאמצעי נכנס למטבח, הינשופים כבר היו מוכנים.
ישר קרא לאחיו בהתלהבות: "בוא תראה איזה אוכל טעים אמא הכינה לנו"!!!
אוֹ!! זאת התגובה שציפיתי לקבל :)

נערך טקס תרומת איברים (הבכור לא נוגע בעגבנייה והאמצעי מתנזר מזיתים...) והינשופים נזללו בהנאה.
שמחתי לגלות את ההתעניינות שלכם כשהעליתי את התמונה לפייס.







כדי להראות לכם כמה הסיפור הזה קל,
הקרבתי קרבן אמיתי ונאלצתי להכין טוסט גם עבורי. (מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה, לא....?) 


עד שהביצים הקשות יהיו מוכנות, חותכים לפיתה את שני הקצוות.
ממלאים את האמצע ואת הקצוות בגבינה צהובה ועוד תוספות שאוהבים.







מניחים את הגוף על הטוסטר, ואת הקצוות להניח בצדדים מנוגדים כדי שיראה כמו כנפיים. אפשר לשים חתיכה קטנה של גבינה צהובה על מנת שיידבקו לגוף. 
לא יכולתי לצלם וללחוץ בבת אחת אז תסלחו לי :)
אל תיבהלו כשתפתחו את הטוסטר וכל הגבינה נשפכת. מקררים קצת ואז דוחפים חזרה עם הסכין. 




להגשה מתחילים לקשט עם מה שיש:

לעיניים: שמתי פרוסות ביצים עם זיתים. אפשר להשתמש גם עם פרוסות עגבניות או עיגולי מלפפון.


למקור: חתכתי עגבניית שרי לרבעים, מעל הנחתי עלה בזיליקום קטן.
אפשר להשתמש גם עם גבינה צהובה / צפתית / מלפפון / גזר / פלפל וכו'.

לרגליים: זיתים אבל שוב, אפשר לשים מה שרוצים.


כמובן שהטוסטים של הילדים יצאו כאלה יפים ונקיים של פעם ראשונה. 
העמדתי את הינשוף הקטן על עלי בזיליקום ועגבניות שרי ופיזרתי לו כמה כוכבים מגרעיני תירס.





בתיאבון! 




25.סופ"ש של יום הולדת ואמא כמעט מפורקת..

האמצעי נולד חצי שעה לפני תאריך יום הנישואין שלנו. הוא חגג יום הולדת 6 בערב שבועות.



תמיד הרגשנו צורך לפצות אותו 
על כך שאחיו הגדול, ועכשיו גם אחיו התינוק,
נולדו ב'יומולדת' של אמא והוא לא..
הייתה תקופה שניסה לשכנע את עצמו שהוא חוגג יומולדת עם אבא, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא היחיד שתקוע באמצע השנה וכל השאר בתחילתה.. 






  • אז כמובן שבתור פריקית של שבועות, התנדבתי גם אני להכין מטעמים לשולחן. 
  • וכמובן שבתור אחת עם זיכרון של דג (3 שניות או משהו כזה..?) אני דואגת להכין לעצמי כל הזמן רשימות כדי לא לשכוח. 
  • וכמובן שבתור אחת שניקתה את הבית, החזיקה את הפתק של הגננת לחגיגה בגן בשישי בבוקר (עם רשימת כיבוד שלא הייתה מביישת את לשכת רוה"מ - מה קרה לביסלי/במבה/וופלים..?!) והחליטה להניח אותו ב"מקום שאני אזכור איפה שמתי". נעלמו עקבותיו מאז. 
  • וכמובן שבאותו שבוע הילדים היו בחופש ובחמישי הייתי כבר חייבת לצאת לקניות, אז הילדים ואני הכנו רשימת קניות (הפעלה של בין 10 דקות לשעה -תלוי בסבלנות ובהיענות- תוך כדי פנטומימה לנחש איזה מוצר לרשום, מתחיל באות-נגמר באות, להריץ אותם: תוך דקה, תבדוק אם יש/נגמר/עומד להיגמר וכו'), על הדרך לקחתי אותם לשטוף את האוטו (3 ב-1 - גם בילוי זול יחסית של 15 ש"ח, גם הילדים באקסטזה, וגם יצאתי עם אוטו נקי!!)
  • וכמובן שלא לקחתי איתי את הרשימה. ומי שיוצא לעשות קניות עם שלושה בנים יודע, שגם אם לא הייתה לך הפרעת קשב וריכוז עד עכשיו, קיבלת אחת. ובגדול. 
  • אז כמובן שחצי ממה שהייתי צריכה לקנות, שכחתי. 
  • כמובן שבערב, הילדים רצו ללכת לקניון. נכנסנו שוב לסופר כי נזכרתי בעוד כמה דברים ולא רציתי לאבד את המומנטום. כשחזרתי, הכנתי עוגה לגן. 
  • וכמובן שבשישי אחרי המסיבה בגן, עוד עשיתי סיבוב בעיר להשלמות. רק ששוב שכחתי את הרשימה.
  • וכמובן שבאותו שישי גם יצא שאכלנו ארוחת ערב בבית, ובשישי לא מוותרים על שניצלים לילדים ומרק תימני. 
  • כמובן שמרק לא מספיק ואני עם השיגעונות שלי, החלטתי להכין פטריות ממולאות בבשר ומקלובה. איזה וואג'רס.. (אבל שווה לגמרי!)
  • וכמובן שהאמצעי החליט שאחרי שחגגנו עם צד הכלה בשבועות, חוגגים בשבת עם צד החתן אצלנו בבית. 
  • וכמובן שכשאני מארחת, אני יוצאת מכלל פרופורציות. לאו דווקא שלא יחסר אלא שיהיה מגוון, שכולם יוכלו למצוא משהו לאכול. 
  • וכמובן שבגלל שלא לקחתי את הרשימה להשלמות, אז החתיך (שאני חייבת לציין, תפקד באופן יוצא מן הכלל, נתן לי את האפשרות להסתגר במטבח ושיתף פעולה עם כל הגחמות שלי..) יצא ל-AM:PM אחרי ארוחת שישי כדי להשלים לי דברים באופן סופי ומוחלט.  
         טוב, זה כי הוא לקח את הרשימה....   




    כשהבכור היה בן 8, הוא ביקש עוגה של ג'יידן (האדום) מהפאוור ריינג'רס. הכנתי לו עוגה גדולה לבסיס, עוגה קטנה שחתכתי והנחתי למעלה, ועם חמצוצים שרטטתי את הסמל המבוקש. 
    הגיע תור האמצעי והשנה ביקש לגן עוגה של מייק (הירוק).
    אחרי משא ומתן מפרך, הוא הבין שאני לא שולחת אותו לגן עם עוגה של 2 קומות, אבל אצא מגדרי כדי שיבינו שזה הסמל של מייק. 
    הילדים שאגו כשהגננת שאלה מה מסמלת הצורה שעל העוגה. 



    אני מכינה את עוגת השוקולית הרגילה שלי, עם ציפוי שוקולד, אפשר להשתמש בכל עוגה לטעמכם. 
    את הסימונים שוב הכנתי מחמצוצים.
    עכשיו לחומר הירוק הזה. אצלי לא אוהבים קוקוס (הבחירה הראשונה שלי). 
    על כוס סוכר הוספתי 2 כפיות של צבע מאכל נוזלי, הכנסתי לתנור (חום בינוני) ל- 10 דקות בערך. התערובת נוזלית, נותנים לה להתקרר.
    לאחר שהסוכר מתקשה, מגרדים אותו עד שמתקבלים פירורי סוכר צבעוניים. (נצנצים אכילים!)




    וכך יצא שלחגיגה בשבת החלטתי להכין עוגת חוף ים שלא הזדמן לי להכין ל'יומולדתים' שלנו.
    כמובן שמטריות קניתי כבר ליתר ביטחון, מרגע שראיתי אותם בחנות (כשבועיים אחרי הלידה...). 
    מחמצוצים הכנתי מגבות, סוכריות גומי כיכבו כגלגלי ים וכרישון במים, דגי זהב משוקולד שוחים להנאתם ולקחתי משכנתא לקנות מעט אבני שוקולד שאתם תחמתי את אזור ה"לפידים". המים הנעימים מקרם אינסטנט לפי ההוראות והחול מביסקוויטים טחונים.  
    וכן, אני יודעת, כמה צבעי מאכל...
    התדירות שהם מככבים אצלי בבלוג, הינה התדירות שבה אני משתמשת בהם. 



    לשולחן שפתחנו לא הספיקה המפה הסטנדרטית שלי, הגלגלים מסתובבים בראש, אשים סדין.
    איך הייתי מבסוטית כשנתקלתי בסדין הזה, עם דגים וכוכבי הים!!
    ביקשתי מהאמצעי שיפזר על השולחן את כל בובות חיות המים שלו. 


    -"מה, גם את לארי הלובסטר?"
    -"כן, למה לא?" אני זרמתי.
    גיסתי, נראה לי, קצת פחות..... 

    אז היו 2 פשטידות (אטריות ופטריות)
    ביצים קשות, 
    ירקות אנטיפסטי בתנור עם שמן זית ואורגנו טרי,
    פרוסות בגט עם ריבת בצל (שרקחתי בעצמי) ופרומעז,
    מוס טונה,
    סלטים: ירקות, אבוקדו, סלק,
    בורגול עשבי תיבול וחמוציות,
    שיפודי פרחים ממלפפון, עגבניות שרי וגזר. 
    (ולא זה לא קורצן. זו אני חורצת פסים עם סכין..) 
    מטבלי גבינות ולחם... 


    אוי.. איזה לחם יצא לי.. אליפות!!





    לפני ואחרי האפייה











    הפעם שילבתי בו 3/4 כמות מקמח מלא (הוספתי עוד 1/2-3/4 כוס מים לעומת המתכון הבסיסי) 
    מעט גרעיני חמנייה וזרעי פשתן בפנים. 

    ברגע שהבצק היה מוכן לעיצוב, בנוסף לקמח, פיזרתי מצע של שיבולת שועל, גרעיני חמנייה, זרעי פשתן ו-
    הסטייה האישית שלי... מעט זרעי כוסברה... 
    גלגלתי, התפחתי והמשכתי לפי ההוראות. 

    ואם אחרי המקלובה אמרתי לחתיך שנשאר אוכל ליומיים, הרי שעם אלו שבדיאטה, ואלו ששומרים, והילדים בכלל עושים טובה אם הם אוכלים, אז נשאר אוכל לכל השבוע...




    24. האובססיה החדשה שלי..




    כן, זו מחלה. 
    אני יודעת, מודה ומתוודה. 

    המון דברים מסקרנים אותי.
    וכשמשהו מסקרן אותי? אני בוערת. 
    וזה מגיע בגלים-גלים. 
    כל פעם משהו אחר.
    לפעמים חוזר, לפעמים לא. 
    מאז שהייתי ילדה. 

    הבעיה היא שאף פעם לא התמדתי במה שעשיתי.
    בתקופה ההיא? הייתי עצלנית. 
    בתקופה של היום? סביר להניח שסבלתי מבעיות קשב וריכוז. 





    הייתה תקופה ששרתי. 
    למדתי גיטרה. 
    אוי, כמה שרציתי!! פשוט לא הצלחתי להפנים את הסיפור הזה עם האצבעות...


    ניגנתי באורגן. 
    כתבתי שירים. 
    וסיפורים קצרים. 
    ציירתי.
    גם על קירות. 
    גזרתי והדבקתי. 
    עיצבתי.
    צילמתי.
    פיסלתי. 
    בישלתי. 
    אפיתי.  


    גבות, שפם, צבע, פוני, קצוות.
    תסרוקות מרושלות, תסרוקות מהודקות שלמדתי מהאינטרנט.

    לימדתי את עצמי להבין מה זה אינטרנט.
    אחי (להלן: הגאון), היה די סבלני איתי עם השאלות הכי מעצבנות.


    אחרי התלבטות לא פשוטה, יצאתי ללמוד בניית ציפורניים, התעלפו עליהן..
    אבל מעצם היותי פרפקציוניסטית, הייתי רואה כמובן את כל הפאקים. 
    עכשיו לכי תשווקי את עצמך ככה...
    מסתובבת סביב עצמי ללא מנוח. 
    אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. 


    כשהייתי קטנה, אמאשלאמא הייתה סורגת בשתי מסרגות.
    לפעמים נתנה לי להמשיך שורות לצעיף, אבל לא ממש נכנסתי לזה לצערי.
    תקופה ארוכה רציתי ללמוד לסרוג, וכשקניתי צמר לתחפושת של האמצעי החלטתי שזה הזמן.
    הלידה של הקטנצ'יק הוציאה ממני כזה פרץ של יצירתיות......  
    אז קניתי מסרגה והתיישבתי מול האינטרנט.
    זו הייתה אהבה מ"לולאה ראשונה.." 
    זה התחיל עם פרח. ועוד פרח. ומובייל של פרחים, ועוד אחד, ועוד, וכובע..


    ואז פתאום, לאט לאט, כמו במטריקס, קלטתי את הפרנציפ.
    הילדים הפסיקו לאכול.. מוזנחים.. 
    סתם, לא באמת..
    לפני שתזעיקו לי עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה.. 

    הרבה זמן רציתי לנסות לסרוג עם טריקו שגזור מבגדים ישנים. 
    אני אוהבת את הרעיון לעבוד עם חומר גלם ממוחזר. 
    הסלסילות שלי מתחילות לזרום ואני מאושרת!! 





    הפרוייקט הבא שלי:
    שטיח לכניסה מג'ינס אז wish me luck, מדובר בסוג בד לא פשוט בכלל...


    זוהי תחילתה של ידידות מופלאה, ואחרי קרוב ל- 11 שנות נישואין ושלושה ילדים, 
    אני מרגישה שהשתפרתי בכל הקטע הזה של המחויבות וההתמדה. 
    אבל אל תתפסו אותי במילה, כן..? 







    23. עבדים היינו...?

    פסח מציץ לו מעבר לפינה.. ממש..
    רק מהעובדה שהילדים כבר בחופשה, פסח נחת לי ב-בום מול הפרצוף...
    אני אמורה להבריק את הבית עם שלושה בנדיטים שצריך להעסיק ולהאכיל? היינו ונשארנו עבדים.


    עם האמצעי סיירנו בכפר חב״ד במסגרת הגן.

    צפינו באופן ההכנה של מצות שמורות, אחר כך נתנו לנו להכין מצות לבד וצפייה בסרט.
    המדריך שלנו התגאה בכך שהמאפייה שלהם גדולה מאוד ומונה 75 איש.
    נו בטח, מצה חייבת להיות מוכנה תוך 18 דקות, הכל חייב להיות סטרילי כי חלילה שגרגר קמח יתפח תוך כדי, אז הם עובדים בשני צוותים שמתחלפים אחרי כל סבב ומנקים את העמדה, וזה אחרי שרשרת חיול מרשימה של 6 תחנות (בחלקן תפקידים הזויים לגמרי).
    לאחר כל סבב כמובן מגיע המשגיח. 
    ואז המשגיח של המשגיח...

    אתם מבינים? בני ישראל היו צריכים לברוח בהיסטריה מהחיים שלהם, מהאוהל שלהם, לארגן את הילדים, את הכבש וכל זה..
    אין זמן להתפיח בצק, יש להם רק 18 דקות אז מי לעזאזל החליט שפסח זה הזמן לנקות?
    את בורחת מהבית, יוצאת לחופשי, ממש מעניין אותך הפנאלים..

    סה״כ היה מצחיק. האמצעי שיחק קצת עם הבצק ואז דחף לי אותו ליד.
    תוך כדי הליכה פיסלתי פרח עם גבעול.
    מיד חטף לי מהיד עם עיניים נוצצות והלך ליחצ״ן את אמא שלו. חיים שלי. 

    השבוע עברנו ליד חצר השכנים שמלאה בסביונים סבא.
    הבכור אמר לי שהוא הביע משאלה מאוד מתחשבת ומרגשת.
    הוא ביקש שכל מי שמת, יחיה וככה אף אחד לא יהיה עצוב.
    -"זה באמת מאוד מרגש. וגם מאוד מתחשב ואני גאה בך.
    אתה יודע אבל, שיש משאלות שלא באמת יכולות להתגשם.." (מנסה להחזיר אותו למציאות..)
    -"נו ברוווור.. אאאמא."

    האמצעי הביע משאלה שאני אהיה מקצוענית.
    -"מקצוענית במה?!" (גאה שעוד לא בכיתה א' וכבר יודע איזו אשת אשכולות אמא שלו...?)
    -"בזה שאת אמא שלנו, שאת עובדת עבודות פרך."
    -"עבודות פרך? מה זה אומר?" צחקנו.
    -"כן, עם התינוק ואיתנו והכל. את עובדת מאוד קשה אז אני ביקשתי שתהיי מקצוענית."
    הודתי לו.
    עדיין לא החלטתי אם להתרגש או להיעלב מזה שהוא מאחל לי להתמקצע בתור אמא...

    התנדבתי להכין לאמצעי פשטידת תירס למסיבת אביב ליום שישי לגן.
    החלטתי להפתיע אותו והכנתי 24 ביצים קשות צבועות בצבעי מאכל טבעיים לגמרי.

    לצבעי מאכל: 
    (סיר קטן עם מים לכל צבע)
    אדום-סלק בינוני חתוך גס(מבושל או לא)
    צהוב-2 כפות כורכום
    חום-2 כפות תה, עדיף עלים (השתמשתי בארלגריי) אפשר גם להשתמש בקפה שחור
    כחול-4-5 עלים של כרוב סגול חתוך גס

    מרתיחים ומשאירים על אש בינונית נמוכה






    אחרי שבישלנו את הביצים,
    נותנים מכה לקליפה ומגלגלים על השיש כדי ליצור פיצוצים.











    עבדתי מהר בלי לחשוב יותר מדי, עוד כשהביצים היו חמות, פירקתי את הקליפה, ישר הוספתי לסירים והורדתי מהאש.
    היות ולא היו לי עוד סירים פנויים, את התה עשיתי בנגלה שניה, אחרי שהביצים התקררו. (לפני שהוכנסו לסיר עם התה)







    התה תפס את צבע הכי חזק, לא יודעת אם בגלל התמצית עצמה אבל פעם הבאה אנסה לקרר אותן קודם.
    איך הוא שמח כשהוא התעורר בבוקר...








    אחר הצהריים של אותו יום חמישי, כבר הייתי אחרי קניות.
    הבכור נזכר להגיד לי שהוא התנדב בשמי להכין פשטידת אטריות וגבינה, הם עושים בביה״ס סדר פסח.
    אמרתי לו שמזל שהוא נזכר ולא חיכה לעדכן אותי בבוקר.
    הבדיחה הייתה על חשבוני כשבבוקר הוא שאל אותי אם הכל מוכן.
    -בוודאי! 
    מצביעה לו על הפשטידות, החולצה הלבנה, הכיפה..
    הוא בוהה בי.

    -"אבל איפה הביצה, התפו״א והחסה....?"





    בימים אלו ממש עברתי את ה- 5000 כניסות לבלוג. 
    אני מאד נהנית ליצור, לבשל, לאפות ולכתוב על זה. 
    ואני שמחה עוד יותר לקרוא ולשמוע את דעתכם. 
    אז בבקשה...

    חג אביב שמח ותודה רבה! 
    עדי.



    22. ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי? חלק ב'- פוסט לפליקס

    הפסקנו את הפוסט הקודם בכך שהוחלט לתפור לאמצעי תחפושת של אריה.
    הבכור החליט ללכת על הרעיון של המורה.
    מיד צוירו והודבקו זוג עיניים לווסט ישן מתיק התחפושות, עניבה קטנה, תיק יד ומשקפי חנון (10 ש"ח). 

    רצתי לחנות מבעוד מועד ורכשתי:
    2 מטר בד חום חד-פעמי (6 ש"ח)
    2 חבילות צמר (כתום וחום, 10 ש"ח לאחד)
    4 חוטי נוצות, גם כתום וחום (8 ש"ח)
    חבילה של סט מחטים (15 ש"ח)
    שיניים של ערפד (1 ש"ח)
    אודם צהוב, כתום ולבן (3 ש"ח)

    הבד החום נראה לי כהה מדי, אז קניתי בסופר מפה חד פעמית בצבע בז' בנוסף (7 ש"ח)
    גומי למכנסיים (5 ש"ח)
    לרעמה פירקתי מסכה ישנה של מפלצת אז נשארתי עם בד פרווה שכבר קיבל צורה חלקית של ראש. 

    סה"כ לתחפושת: 65 ש"ח. (ושימו לב שהוספתי את המחטים, כן?) 
    מחיר לשעת עבודה: נרשמו בערך 3 לילות לבנים.
    (כי בכל זאת, עם תינוק בבית אי אפשר באמת להתקדם במהלך היום..)
    האושר של האמצעי: בלתי ניתן לתמחור!

    אחרי שראיתי שיוצא כהה מדי, והפרווה מהצמר לא הסתדרה לי כמו שראיתי בדמיון, די התייאשתי.  
    לא אהבתי בכלל.
    נזכרתי שיש לי שני אוברולים לגדולים (סליפרים, עם רגליות), כחול וצהוב.
    (איפה הצהוב הזה היה כשחיפשתי תחפושת ל- ללה..?)
    היה עליו קצת קטן, אני חכמולוגית גדולה, "אוריד לו את הרגליות ואעשה מהם אוזניים." 
    התחלתי לגזור. 
    מצמידה 2 רצועות בד חום, מעליהם 2 רצועות בד בז'.
    מעל הכל חוט נוצות, תופרת לרגל ראשונה. 
    יצא מדליק. 
    רגל שנייה, אותו סיפור, תופרת.
    רואה שהתבלבלתי בכיוון של התפירה והבד החום מלמעלה. 
    מקללת בשקט דקה וחצי. 
    פורמת. 
    תופרת שוב כמו שצריך וקוראת לאמצעי למדוד. 
    כפי שציינתי - חכמולוגית.
    בגלל שגזרתי את הרגליות, אין מה שייתן קונטרה וימתח את הבד, 
    האוברול מגיע לו עד הברכיים. 
    שולחת את האמצעי חזרה לחדר ומקללת בשקט, הפעם כשתי דקות. 
    הרגליות נתפרו כאוזניים. 

    אין ברירה, 
    חזרנו לבד החום.
    פורמת את הצמר, קלטתי את הרעיון של הרצועות מהבד, רצה עם החומר. 
    רק בלילה שלפני, סיימתי עם הרעמה. 
    אפילו את הזנב השארתי לבוקר.
    איזה אומץ. 






    האמצעי כמעט ולא יכל לשבת בסבלנות כשאיפרתי אותו, כשהגיע למראה פתאום השתתק. 





    -"אמא, אבל כולם יצחקו עליי" 
    -"למה שיצחקו? תראה איזה יופי!"
    זרם.
    כמובן שרק אחרי שכבר היה בגן, נזכרנו שלא לקחנו את השיניים. יופי. 

    הבכור הוריד את המשקפיים כבר בדרך. הביך אותו. 
    אצל האמצעי התחפושת הייתה הצלחה ואני נרגעתי.
    חזרנו למופע בביה"ס אז על הדרך גם הקפצנו לו את השיניים. חייב לתת לחברים מופע שלם. 


    הגיע יום ראשון - עדלאידע!
    הזמנו את הקולינרים עם שלושת הילדים, אחותי, אחי, גיסתי, ההורים שלה, אחותה, בעלה ושלושת ילדיהם,
    אבא ואמא שלי, חברה של אמא, אמאשלאמא, בת דודה של אמא ובעלה, בסוף העדלאידע גם הגיעה חברה של אחותי עם התינוק (איחרה. קורה..) אתם נושמים? 
    שימו לב! 
    יומיים לפני, התקשרה אליי בעלת הבית שלנו. שאלה אם יש תכניות.
    אמרתי לה שבאים אורחים לצפות בעדלאידע. 
    -"אם יסתדר לנו להגיע, אפשר לבוא?" 
    גריאטרים, הרחובות חסומים כמעט מהבוקר, איפה ימצאו חניה? 
    וגם אם כן, עד שיגיעו ברגל?
    וגם אם כן, אח"כ יעלו 3 קומות? 
    לא התחשק לי להיכנס לוויכוחים. בטח, תבואו. גולת הכותרת: הם באו. 
    הייתי בשוק. 
    מזלם שהם לא הפריעו.
    התיישבו ליד אמאשלאמא שהייתה נשואה לבולגרי וכך ישבו לחפור אחד לשני לשלישי. 

    אז חוץ מהעדלאידע, שתינו הרבה קפה, הכנתי עוגיות ועוגת תפוחים שלא תיאמן כמה היא קלה להכנה.
    הבולגרית החליטה שאני צריכה לפתוח קונדיטוריה.
    חכמה גדולה, בשביל שתבואי להתנחל לי שם..? לא תודה.
    הבכור ביקש פאי תפוחים. ראה בטלוויזיה.
    ידעתי שלא יהיה לו טעים אבל מיד עלה לי טעם ילדות של העוגה שאמא הייתה מכינה. 
    בתור ילדה, 
    לא יכולתי לסבול את טעם התפוחים המבושלים עם הקינמון למרות שאהבתי תפוחים. וקינמון. 
    הייתי אוכלת את הקצף מלמעלה ואת התחתית בלבד. 
    כשגדלתי למדתי להעריך גם את התפוחים. 
    הבכור - כמו אמא שלו - התיישב עם קערה מלאה בקליפות. 


    עוגת תפוחים:


    לבצק:
    4 כפות סוכר
    100 ג' מרגרינה (אני החלפתי לחצי כוס שמן)
    3 חלמונים (צהוב)
    2 סוכר וניל
    1.5 כוסות קמח תופח





    למלית: 
    1.5 ק"ג תפוחי גרנד (ירוקים חמוצים) 
    קלופים, פרוסים דק או מגוררים גס (או כמוני - גם וגם) בפומפיה או במעבד מזון.  
    4 כפות סוכר
    כף מים
    חצי כפית קינמון

    לקצף:
    3 חלבונים (לבן)
    3 כפות סוכר

    אופן הכנה: 
    מחממים תנור 180 מעלות. 
    מערבבים את חומרי הבצק, מרפדים תבנית אפיה 
    (השתמשתי בעגולה. יותר חגיגית..),
    מחוררים קצת עם מזלג. 
    אופים כ- 10-15 דקות עד להזהבה, מוציאים ומצננים. 

    בינתיים,
    מבשלים את התפוחים בסיר עם הסוכר והמים עד לריכוך (גם כ- 10 דקות). 
    בגלל שהחתיך לא יכול לסבול קינמון, אני מוסיפה אותו ממש בשנייה האחרונה.
    (למדתי לצמצם ריחות במטבח למינימום כי אחרת הוא לא מפסיק לעבור לידי עם קולות הקאה..)

    לשפוך על הבצק האפוי. 

    מקציפים את החלבונים.
    את הסוכר להוסיף רק אחרי הקצפה ראשונית, עד לקצף יציב. 
    מורחים מעל התפוחים ולתנור 10 דקות נוספות עד להזהבה. 

    מצננים. 

    כמובן שהילדים עיקמו פרצוף ולא אכלו, לא נורא.
    כשיגדלו ילמדו להעריך. בכל מקרה, נשארה לי בדיוק פרוסה וחצי שנהניתי ממנה למחרת. 
    זהו. פורים נגמר ואני גאה!
    התחפושת החזיקה מעמד, שרדה את כל פעילויות פורים והוכנסה לארגז התחפושות. 
    אבל אין זמן לנוח.
    פסח מתקרב... עבדים עודנו... 






    ביקשתי רשות מאמא לפרסם את המתכון של העוגה,
    התרגשתי כשהיא סיפרה לי שפליקס מאוד אהב את העוגה הזאת.
    הוא אמר שהיא מזכירה לו את הבית.  
    פליקס עבד צמוד לאבא מעל 20 שנה. 
    לפני כשבועיים וחצי הוא נפטר במפתיע. 
    אני חושבת שמשהו באבא גם מת קצת.
    הוא חסר לו מאוד. 
    אז פליקס, 
    אני מקדישה לך את העוגה ואת הרשומה,
    נזכור אותך תמיד, היית ממש חלק מהמשפחה.

    עדי. 




    20. סבלנות רבותיי, סבלנות.. פוסט חגיגי לט"ו בשבט

    מי שמכיר אותי, אבל מכיר באמת, יודע שאני חסרת סבלנות. 
    כן, אני יודעת, הרבה חושבים לעצמם איזה שטויות היא מקשקשת, אבל היי, אל תטעו -
    מדובר בכשרון מיוחד.

    זה שאני מצליחה לשדר רוגע וקור רוח זה משהו אחד,
    והעובדה שאני מצליחה לעשות זאת כשהדם מבעבע לי בגוף, עם קוצים בתחת ודגדוגים באצבעות זה משהו אחר.
    רוב הזמן אני שומרת על איזון למעט מקרים קיצוניים כמו לדוגמא, אם אני צריכה משהו דחוף במחשב ואחי לא יכול להגיע אליי באותה שנייה, שלא לדבר על אותו שבוע, זה יכול להטריף אותי!..

    בסביבות חודש אוקטובר, אבא מתקשר אליי מהדודים במושב.
    -את יודעת להכין זיתים?
    -תיאורטית? כן, גם יש אינטרנט.. מעשית, לא באמת..
    מאיפה אשיג פה זיתים לכבישה מהעץ, בדרך שלא תערב משטרה על הסגת גבול..? 

    חזר אליי עם שקית מלאה זיתים.  



    מחיטוטים באינטרנט גיליתי שכדי להוציא את המרירות שלהם, עדיף להשרות את הזיתים במים, למשך יומיים שלושה, להחליף להם מים, שוב להשרות, שוב להחליף, משהו כמו שבוע, ורק אז, מעבירים לצנצנות מעוקרות עם תיבול. 
    נו ברצינות.
    כמה זמן..
    אני לא מתייאשת עד שאני מוצאת פרסום כלבבי. ניסיתי אותו. (שיעור לחיים: אין קיצורי דרך!) 















    טוב, היא די עפה על עצמה במרירות, זה היה נורא. 
    לקח הרבה יותר זמן וכמובן שלא הייתה ברירה, בסוף החלפתי גם מדי פעם את המים, רק ככה הצלחתי למתן את המרירות, החריפות והמליחות. 
    אין ספק שאין להם את הטעם של הזיתים שאנחנו מכירים.

    מדי פעם יוצא אחד, שאת תוהה, אם הזית הזה קיבל את טעם הפריחה של העץ, אם שטפתי טוב את הצנצנת-אולי זה שאריות של סבון הכלים, או שהוא סתם מקולקל..

    אבל הם לגמרי טעימים וממכרים לנשנוש.



    תוך כדי העלאת רעיונות לט"ו בשבט החלטתי להנביט עדשים. אוייי... מה אני עושה לעצמי...?
    כל רגע אני נכנסת למטבח כדי לראות כמה כבר צמח. 
    בצלחת עם 3 שכבות של נייר סופג רטוב הנחתי עדשים, מעט חיטה וגרעיני תירס (פופקורן)
    בעיקרון, העדשים נבטו מאוד מהר, התירס והחיטה קצת פחות. 

    נכון להיום (לילה חמישי) אני די מבסוטית מהתוצאה ואם מישהו יודע מה אני אמורה לעשות עם זה אח"כ, אני אשמח לעזרה.. 



    בלילה הרביעי כמו שאתם רואים, החלטתי להוסיף קצה של גזר. לא זוכרת איפה קראתי שאם משאירים אותו רטוב, הוא מצמיח גבעולים ושימו לב, כבר היום התחיל לבצבץ לו עלה קטן וירוק. אושר גדול!  

    האמצעי לומד בגן על סוגי עצים. קיבל משימה - לצייר עצים שהוא מכיר.
    "אבל אמא, אבל אני לא יודע איך מציירים גזע של עץ!" 
    גם אני בתור ילדה, הייתי מציירת 2 קוים מקבילים מאוד יפה אבל תמיד נתקעת ב-ענפים. 
    דרך נחמדה ללמד את הילדים לצייר היא בעזרת כף היד שלהם! (כמו בתמונה למעלה) 

    לתפרחת עצמה שברתי את הראש.. למי יש סבלנות לגזור כל-כך הרבה פרחים? חזרתי לילדות באופן סופי, לקחתי מחק מהבכור, ציירתי עליו פרח וחתכתי מסביב עם סכין יפנית, הפכתי את הפרח לתלת ממדי. (וכן, נחתכתי למרות הגיל והזהירות..)
    כמובן שבצורה זו אפשר לעשות איזה חותמת שרוצים ובמידה ואתם מתכננים לרשום משהו, לא לשכוח לעשות זאת בכתב מראה..


    רציתי גם לעשות משהו נחמד מפירות יבשים אבל די נמאס משיפודי פירות תקועים על עציץ או חיות מקיסמים..
    אמא הציעה לי להשתמש בלדר - אולי ניתן לילדים לקרוץ צורות?
    פתאום הבזיק לי רעיון! סושי! איזה מקורי - הייתי ממש מבסוטית מעצמי, גם ככה הלדר נראה כמו אצה (רק בכתום), הפירות היבשים יהיו הדג והירק, מה לעזאזל יחליף את האורז?
    אולי אטחן אגוזים? מה יחזיק אותם? אולי אקציף חלבונים עם סוכר, אוסיף קוקוס ואכניס קצת לתנור לייצב אותו (כמו הממתק קוקוס הורוד?) לא באמת..
    הקולינרית ואני החלטנו - מרציפן!

    (רק אחרי הרעיון הגאוני והמקורי שלי, יצא שנכנסתי למחשב ואז מצאתי כל כך הרבה אופציות של סושי-לדר.. יופי נחמה..)

    על מחצלת סושי פרסתי לדר, עליו רידדתי את המרציפן עם מערוך. 
    הנחתי רצועות של פפאיה, קיווי וחתיכות פקאן.
    גלגלתי כמו סושי ופרסתי.



    שאלתי את החתיך אם הוא טעם.
    מסתבר שהוא בכלל לא אוהב מרציפן...


    חג שמח!