סה"כ צפיות בדף

32. סליחה. על שנעלמתי וזה...







בכיפור לפני שלוש שנים, קיבלתי בפייסבוק בקשה מרגשת לסליחה ומחילה מחברים שהתנתקו לפני 12 שנים, כשהבכור נולד כחודש לפני יום כיפור 2003. 


שנים שניסיתי להבין מה קרה בכלל. 





את כיפור לפני שנתיים, כבר העברנו ביישוב אחר, מעבר של 180 מעלות מחולון, עיר הולדתי, בקרבה לאותם חברים. 

את כיפור שעבר, העברתי אצל ההורים בחולון, קרועה ושסועה, עם הרבה מחשבות וחשבונות נפש. 


אחרי הקמת עסק חדש עם אותם חברים, עליות וירידות, יום לפני יום הולדתי (!) החלטתי שאני יוצאת לחופשי. 
כמובן שלא היה קל. 
כאבתי המון.
הפסדתי המון.
אבל בחרתי שלא להילחם. 
יכולתי לגרום להם להרס מוחלט. 
יכולתי להגיע לבית משפט.
יכולתי לדווח על כמה דברים שימוטטו אותם.
בחרתי שלא. 
ושתקתי. 
והשתיקה משתקת. 
ממוססת. 
מטשטשת.  
וכשאני שותקת, המחשבות רצות בראש. 
וכשהמחשבות רצות בראש, הגוף מנותק. 
וכשהגוף מנותק, הנשמה מתפזרת. 
וכשהנשמה מתפזרת, הרגשות  נאטמים. 
וכשהרגשות נאטמים...?
חד גדיא חד גדיא.... 

ואני? שותקת.

שנה שעברה נתבקשתי מהם בצורה יפה ועדינה לא לדבר איתם יותר
(״רדי ממני !!!!!!!!! תזדיינו לנו מהחיים בבקשה !!!!! או ״הלוואי ויכולתי להיפטר ממך״, ״רק רוצה לא לראות ולא לשמוע עליכם ומכם יותר. זה הדבר היחיד שיעשה אותי מרוצה.״

והנה שוב הגיע כיפור. 
ובאופן סימבולי, השנה, הבכור שלנו והבכור שלהם שובצו באותה כיתה, במעבר לחטיבה.
אומרים כשכדי לסלוח לאחרים, אני צריכה לסלוח לעצמי. 
אחרי שנה, הגיע הזמן לשחרר. 


אני סולחת לעצמי שלא נלחמתי. 




אני סולחת לעצמי שהחלטתי לשתוק ולא לבחור בנקמה שבערה לי בבטן. 

אני סולחת לעצמי שהצלחתי ללכת שולל בעיניים עיוורות אחרי הביטחון המופרז שמחפה על החוסר, ההומור והוולגריות, אחרי הביטול העצמי שלי, ממש כמו כת הסוגדת לגורו (אפרופו...) 

אני סולחת לעצמי על שעברתי שנה של שתיקה. 
השנה, יום הולדתי חל בערב כיפור. 
זמן לסגירת מעגל. 

אני מודה לעצמי שהייתי קשובה לי.
אני מודה לעצמי שהיו לי כוחות לצאת לחופשי. 
אני מודה לעצמי שאיפשרתי לחברויות חדשות להיכנס לי ללב.
אני מודה למשפחה שלי, לאלו שמגדלים אותי ולאלו שאני מגדלת.

בטוחה שהשנה תהיה מוצלחת. 
אז אל תנסו אותי. 
למדתי מהטובים ביותר.


השתיקה שלי 
זו הצרחה הכי גדולה 
שבי 
השתיקה שלי 
זה הכאב הכי כואב 
אצלי 

וכשהשקט יפול כמו חול 
קולי לאיש לא יגיע 
אני יכולתי לבכות אבל 
פחדתי שזה יפריע

אביב גפן


שנה טובה וגמר חתימה טובה






תגובה 1:

  1. אני חושבת שלכל אחד יש בחיים את המשבר הענק שלו. וזה מאוד קשה. אני מאחלת לך שלא תתקלי יותר במשברים ובתקופות קשות לעולם. מאחלת לך שתוכלי ללמוד מזה ולצמוח ולהיות אדם מאושר

    השבמחק