האמצעי אירח השבוע ״בית מארח״ (התנדבתי, כן...?)
5 ילדים מתארחים כל פעם בבית אחר, פעילות של שעתיים.
שיהיה ברור שאני חיה בסרט כי אני בהדחקה שאוטוטו יוצאים לחופש אז הכל תוכנן, אורגן, נקנה ויצא לפועל תוך יומיים...
טוב, פסח... מה עושים?
מלא רעיונות בראש, אבל עוד יומיים.
ורק שעתיים.
מגיעות רק שתי בנות.
וחוץ משלושת הבנים הפרטיים שלי הגיעו עוד שלושה בנים.
ולאחד מהם יש צליאק.
מחקנו משה בתיבה.
מחליטה להתחיל עם ביצים צבועות. פסח שעבר הן כיכבו!
משום מה, לא הפסיק להתנגן לי משה בתיבה.
אכין תיבה מתפו״א. אבשל ואקרר, אתן לילדים לרוקן ו... מה לעזאזל יהיה משה...?
יש לי קורצן קטנצ׳יק של גוף (מאחת ערכות הבצק של הילדים שאני תמיד שומרת), אבל הוא ממש קטן, מוסיפה קורצן גדול יותר לרשימה. חשבתי לקרוץ מפרוסות תפו״א, לאפות קצת בתנור מבעוד מועד עם קצת שמן ומלח, להושיב בתיבה, לכסות עם בלילה של גבינות וביצה, קצת גבנ״צ מלמעלה ולתנור.
אוקיי, מתחילים להתקדם..
סגרתי הכנה של ארוחת ערב, העסקתי אותם חצי שעה ו..? הביצים צריכות לשרות בצבע, נשב לחכות עד שתפוח האדמה ייאפה ורק אז יאכלו?
לקחתי על עצמי להכין כמה ביצים כבר קודם ותיבה לכל אחד, שיהיו מוכנות, להראות להם מה נעשה וכשיסיימו, יאכלו, ואת שלהם יוכלו לקחת הביתה.
נחתוך קצת ירקות, גבינות.
עדי, יהיה בסדר..
קניתי מגשי קרטון לצביעה עצמית, נוציא את הארגז המדובר שלי עם כל הצבעים, נוצצים ומדבקות (טוב, מדבקות קניתי חדשות...)
הראש ממשיך לחשוב מה עוד אני יכולה למלא. פסח. חרוסת. תמרים.
עם אני יכולה למלא תמרים?
אגוז? פקאן? צורה של ילד.. קשיו? עדי, מה נסגר איתך?
יש לי קורצן קטנצ׳יק!
מה אני אקרוץ? בצק סוכר? איזה פנים יש לי להראות להורים? שאני מחלקת לילדים סוכר?! מה עם מרציפן? מממ...
בדרך לקניות חושבת שיהיה יותר טוב להכין את ״משה״ מבטטה במקום תפו״א.
סוגרת עם עצמי שמשה יהיה המרציפן.
אהה.. שכחתי לציין שבשלב הזה אני בלי גז בבית.
הביצים נכנסו למכשיר חשמלי שמבשל אותם (תרומה נפלאה מאמאשלי, עדות לכך שלא נדיר שאני נשארת בלי בלון גז.. אני אלופה בבישול בתנור ואפילו במיקרו, היו ימים שגם התנור לא תיפקד..)
את תפוחי האדמה שתכננתי לבשל, עטפתי בנייר כסף, הנחתי על מלח גס והכנסתי לתנור.
הכנתי כבר סיר לצבע האדום וסיר לצבע הכחול, מתפללת שמר "מחלקגז" יגיע בזמן לפחות לזה.
אחרי שהלך, סיימתי לארגן, לצבוע ולאפות הכל, נחתוך ירקות. מה, סתם ככה..?
הכנתי פרחים ממלפפון וגזר.
מספיק כדי שיאכלו וגם להוסיף להם לצלחת שייקחו איתם.
מה עם עגבניה? נכין פרח עם גבעול.
הילדים הגיעו, ישר לגינת משחקי כושר ליד הבית.
בתכל׳ס? הכל מוכן ומתוזמן אבל עדיף לתת להם לפרוק אנרגיה. שיכנסו רגועים. נתתי להם רבע שעה ונכנסנו לשתות ולשטוף ידיים.
הושבתי אותם ליד השולחן והבאתי להם את הביצים.
איזה כיף לראות את ההבעה על הפנים שלהם! קילפתי. הראיתי להם איך וממה הכנתי, הם היו ממש סקרנים לטעום אם יש להם טעם שונה, איך הם שמחו לגלות שאין הבדל.
נתתי להם לסדוק לבד ולהכניס לצבעים קערה עם כ- 20 ביצים קשות.
שאלתי אותם אם הם יודעים מה זה משה בתיבה.
הבנות ישר קפצו ואמרו בידענות גדולה שלאחד הילדים יש צליאק.
הסברתי להם שלמשה בתיבה שלי אין קמח והוצאתי מהתנור את תפוחי האדמה המוכנים.
הם לא הבינו מאיפה נחתתי עליהם.
נותנת להם להוציא את התוכן עם כפית.
אחד הבנים רוצה לאכול רק את התפוח אדמה.
אחד אחר רוצה כבר לאכול עם הבטטה.
שורדת את ההכנה שלהם ומאשרת להם לאכול תוך כדי שאני ממלאה עם הבלילה.
הבנות לא היו רגועות. "שלא נתבלבל ושכל אחד יקבל את התיבה שהוא הכין". אני מבטיחה להם שיש לי סימנים, מכניסה לתנור ומגישה להם את הירקות.
כשנכנסתי למטבח לקלף את הביצים, שמעתי את האמצעי מסב את תשומת לבם לצורת הפרחים שאמא שלו חתכה.
"יואו!" (הייתה התפעלות בשולחן). עד שחזרתי כבר לא היו מלפפונים. הם ניסו להבין איך חותכים ככה.
5 ילדים מתארחים כל פעם בבית אחר, פעילות של שעתיים.
שיהיה ברור שאני חיה בסרט כי אני בהדחקה שאוטוטו יוצאים לחופש אז הכל תוכנן, אורגן, נקנה ויצא לפועל תוך יומיים...
טוב, פסח... מה עושים? מלא רעיונות בראש, אבל עוד יומיים.
ורק שעתיים.
מגיעות רק שתי בנות.
וחוץ משלושת הבנים הפרטיים שלי הגיעו עוד שלושה בנים.
ולאחד מהם יש צליאק.
מחקנו משה בתיבה.
מחליטה להתחיל עם ביצים צבועות. פסח שעבר הן כיכבו!
משום מה, לא הפסיק להתנגן לי משה בתיבה.
אכין תיבה מתפו״א. אבשל ואקרר, אתן לילדים לרוקן ו... מה לעזאזל יהיה משה...?
יש לי קורצן קטנצ׳יק של גוף (מאחת ערכות הבצק של הילדים שאני תמיד שומרת), אבל הוא ממש קטן, מוסיפה קורצן גדול יותר לרשימה. חשבתי לקרוץ מפרוסות תפו״א, לאפות קצת בתנור מבעוד מועד עם קצת שמן ומלח, להושיב בתיבה, לכסות עם בלילה של גבינות וביצה, קצת גבנ״צ מלמעלה ולתנור.
אוקיי, מתחילים להתקדם..
סגרתי הכנה של ארוחת ערב, העסקתי אותם חצי שעה ו..? הביצים צריכות לשרות בצבע, נשב לחכות עד שתפוח האדמה ייאפה ורק אז יאכלו?
לקחתי על עצמי להכין כמה ביצים כבר קודם ותיבה לכל אחד, שיהיו מוכנות, להראות להם מה נעשה וכשיסיימו, יאכלו, ואת שלהם יוכלו לקחת הביתה.
נחתוך קצת ירקות, גבינות.
עדי, יהיה בסדר..
קניתי מגשי קרטון לצביעה עצמית, נוציא את הארגז המדובר שלי עם כל הצבעים, נוצצים ומדבקות (טוב, מדבקות קניתי חדשות...)
הראש ממשיך לחשוב מה עוד אני יכולה למלא. פסח. חרוסת. תמרים.
עם אני יכולה למלא תמרים?
אגוז? פקאן? צורה של ילד.. קשיו? עדי, מה נסגר איתך?
יש לי קורצן קטנצ׳יק!
מה אני אקרוץ? בצק סוכר? איזה פנים יש לי להראות להורים? שאני מחלקת לילדים סוכר?! מה עם מרציפן? מממ...
בדרך לקניות חושבת שיהיה יותר טוב להכין את ״משה״ מבטטה במקום תפו״א.
סוגרת עם עצמי שמשה יהיה המרציפן.
אהה.. שכחתי לציין שבשלב הזה אני בלי גז בבית.
הביצים נכנסו למכשיר חשמלי שמבשל אותם (תרומה נפלאה מאמאשלי, עדות לכך שלא נדיר שאני נשארת בלי בלון גז.. אני אלופה בבישול בתנור ואפילו במיקרו, היו ימים שגם התנור לא תיפקד..)
את תפוחי האדמה שתכננתי לבשל, עטפתי בנייר כסף, הנחתי על מלח גס והכנסתי לתנור.
הכנתי כבר סיר לצבע האדום וסיר לצבע הכחול, מתפללת שמר "מחלקגז" יגיע בזמן לפחות לזה.
אחרי שהלך, סיימתי לארגן, לצבוע ולאפות הכל, נחתוך ירקות. מה, סתם ככה..?
הכנתי פרחים ממלפפון וגזר.
מספיק כדי שיאכלו וגם להוסיף להם לצלחת שייקחו איתם.
מה עם עגבניה? נכין פרח עם גבעול.
הילדים הגיעו, ישר לגינת משחקי כושר ליד הבית.
בתכל׳ס? הכל מוכן ומתוזמן אבל עדיף לתת להם לפרוק אנרגיה. שיכנסו רגועים. נתתי להם רבע שעה ונכנסנו לשתות ולשטוף ידיים.
הושבתי אותם ליד השולחן והבאתי להם את הביצים.
איזה כיף לראות את ההבעה על הפנים שלהם! קילפתי. הראיתי להם איך וממה הכנתי, הם היו ממש סקרנים לטעום אם יש להם טעם שונה, איך הם שמחו לגלות שאין הבדל.
נתתי להם לסדוק לבד ולהכניס לצבעים קערה עם כ- 20 ביצים קשות.
שאלתי אותם אם הם יודעים מה זה משה בתיבה.
הבנות ישר קפצו ואמרו בידענות גדולה שלאחד הילדים יש צליאק.
הסברתי להם שלמשה בתיבה שלי אין קמח והוצאתי מהתנור את תפוחי האדמה המוכנים.
הם לא הבינו מאיפה נחתתי עליהם.
נותנת להם להוציא את התוכן עם כפית.
אחד הבנים רוצה לאכול רק את התפוח אדמה.
אחד אחר רוצה כבר לאכול עם הבטטה.
שורדת את ההכנה שלהם ומאשרת להם לאכול תוך כדי שאני ממלאה עם הבלילה.
הבנות לא היו רגועות. "שלא נתבלבל ושכל אחד יקבל את התיבה שהוא הכין". אני מבטיחה להם שיש לי סימנים, מכניסה לתנור ומגישה להם את הירקות.
כשנכנסתי למטבח לקלף את הביצים, שמעתי את האמצעי מסב את תשומת לבם לצורת הפרחים שאמא שלו חתכה.
"יואו!" (הייתה התפעלות בשולחן). עד שחזרתי כבר לא היו מלפפונים. הם ניסו להבין איך חותכים ככה.
מה, לא נראה להם?
אוי.. אני צריכה בנות...
הם רוצים לחזור לגינה.
"רגע, בואו נכין קודם את המגש, שיהיה לנו איך לקחת הכל ואז נצא לגינה עעעעעדדד שההורים יגיעו!!" (לא סיפרתי להם שנשארה לנו עוד חצי שעה...)
הם נשאבו לצביעה.
פתאום נזכרתי שבכלל לא מילאנו את התמרים (שכבר חרצתי והסרתי את הגלעין) !!!
תוך כדי שהם צובעים, הסברתי להם מה זה מרציפן ורידדתי אותו. הקריאות של הבנות למראה הקורצן הפיצי הרימו את הפנים של הבנים שנזכרו שהם רצו לצאת.
הבנות קרצו, הבנים מיצו ומזל שהחתיך כבר הגיע הביתה. הוא יצא להשגיח עליהם בגן כושר וזה נתן לי כמה דקות לסדר להם את הצלחות.
אני ממש נהניתי. גם הילדים.
ואחרי שתי הברזות (מנומקות), חצי שעה אח״כ מצאתי את עצמי בצעדת ״הקף את הישוב למשך שעה וחצי״.
חזרתי מפורקת.
נהייתי פדלאה מאז שעזבתי את הקומה הרביעית...
קיוויתי שאחזור ואגלה שגמדים קטנים ניקו את המטבח ושולחן העבודה.
התבדיתי.
כנראה שבתו.
והנצנצים חוגגים עד עכשיו.
אוי.. אני צריכה בנות...
הם רוצים לחזור לגינה.
"רגע, בואו נכין קודם את המגש, שיהיה לנו איך לקחת הכל ואז נצא לגינה עעעעעדדד שההורים יגיעו!!" (לא סיפרתי להם שנשארה לנו עוד חצי שעה...)
הם נשאבו לצביעה.
פתאום נזכרתי שבכלל לא מילאנו את התמרים (שכבר חרצתי והסרתי את הגלעין) !!!
תוך כדי שהם צובעים, הסברתי להם מה זה מרציפן ורידדתי אותו. הקריאות של הבנות למראה הקורצן הפיצי הרימו את הפנים של הבנים שנזכרו שהם רצו לצאת.
הבנות קרצו, הבנים מיצו ומזל שהחתיך כבר הגיע הביתה. הוא יצא להשגיח עליהם בגן כושר וזה נתן לי כמה דקות לסדר להם את הצלחות.
אני ממש נהניתי. גם הילדים.
ואחרי שתי הברזות (מנומקות), חצי שעה אח״כ מצאתי את עצמי בצעדת ״הקף את הישוב למשך שעה וחצי״.
חזרתי מפורקת.
נהייתי פדלאה מאז שעזבתי את הקומה הרביעית...
קיוויתי שאחזור ואגלה שגמדים קטנים ניקו את המטבח ושולחן העבודה.
התבדיתי.
כנראה שבתו.
והנצנצים חוגגים עד עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה