23. עבדים היינו...?

פסח מציץ לו מעבר לפינה.. ממש..
רק מהעובדה שהילדים כבר בחופשה, פסח נחת לי ב-בום מול הפרצוף...
אני אמורה להבריק את הבית עם שלושה בנדיטים שצריך להעסיק ולהאכיל? היינו ונשארנו עבדים.


עם האמצעי סיירנו בכפר חב״ד במסגרת הגן.

צפינו באופן ההכנה של מצות שמורות, אחר כך נתנו לנו להכין מצות לבד וצפייה בסרט.
המדריך שלנו התגאה בכך שהמאפייה שלהם גדולה מאוד ומונה 75 איש.
נו בטח, מצה חייבת להיות מוכנה תוך 18 דקות, הכל חייב להיות סטרילי כי חלילה שגרגר קמח יתפח תוך כדי, אז הם עובדים בשני צוותים שמתחלפים אחרי כל סבב ומנקים את העמדה, וזה אחרי שרשרת חיול מרשימה של 6 תחנות (בחלקן תפקידים הזויים לגמרי).
לאחר כל סבב כמובן מגיע המשגיח. 
ואז המשגיח של המשגיח...

אתם מבינים? בני ישראל היו צריכים לברוח בהיסטריה מהחיים שלהם, מהאוהל שלהם, לארגן את הילדים, את הכבש וכל זה..
אין זמן להתפיח בצק, יש להם רק 18 דקות אז מי לעזאזל החליט שפסח זה הזמן לנקות?
את בורחת מהבית, יוצאת לחופשי, ממש מעניין אותך הפנאלים..

סה״כ היה מצחיק. האמצעי שיחק קצת עם הבצק ואז דחף לי אותו ליד.
תוך כדי הליכה פיסלתי פרח עם גבעול.
מיד חטף לי מהיד עם עיניים נוצצות והלך ליחצ״ן את אמא שלו. חיים שלי. 

השבוע עברנו ליד חצר השכנים שמלאה בסביונים סבא.
הבכור אמר לי שהוא הביע משאלה מאוד מתחשבת ומרגשת.
הוא ביקש שכל מי שמת, יחיה וככה אף אחד לא יהיה עצוב.
-"זה באמת מאוד מרגש. וגם מאוד מתחשב ואני גאה בך.
אתה יודע אבל, שיש משאלות שלא באמת יכולות להתגשם.." (מנסה להחזיר אותו למציאות..)
-"נו ברוווור.. אאאמא."

האמצעי הביע משאלה שאני אהיה מקצוענית.
-"מקצוענית במה?!" (גאה שעוד לא בכיתה א' וכבר יודע איזו אשת אשכולות אמא שלו...?)
-"בזה שאת אמא שלנו, שאת עובדת עבודות פרך."
-"עבודות פרך? מה זה אומר?" צחקנו.
-"כן, עם התינוק ואיתנו והכל. את עובדת מאוד קשה אז אני ביקשתי שתהיי מקצוענית."
הודתי לו.
עדיין לא החלטתי אם להתרגש או להיעלב מזה שהוא מאחל לי להתמקצע בתור אמא...

התנדבתי להכין לאמצעי פשטידת תירס למסיבת אביב ליום שישי לגן.
החלטתי להפתיע אותו והכנתי 24 ביצים קשות צבועות בצבעי מאכל טבעיים לגמרי.

לצבעי מאכל: 
(סיר קטן עם מים לכל צבע)
אדום-סלק בינוני חתוך גס(מבושל או לא)
צהוב-2 כפות כורכום
חום-2 כפות תה, עדיף עלים (השתמשתי בארלגריי) אפשר גם להשתמש בקפה שחור
כחול-4-5 עלים של כרוב סגול חתוך גס

מרתיחים ומשאירים על אש בינונית נמוכה

אחרי שבישלנו את הביצים,

נותנים מכה לקליפה ומגלגלים על השיש כדי ליצור פיצוצים.

עבדתי מהר בלי לחשוב יותר מדי, עוד כשהביצים היו חמות, פירקתי את הקליפה, ישר הוספתי לסירים והורדתי מהאש.
היות ולא היו לי עוד סירים פנויים, את התה עשיתי בנגלה שניה, אחרי שהביצים התקררו. (לפני שהוכנסו לסיר עם התה)







התה תפס את צבע הכי חזק, לא יודעת אם בגלל התמצית עצמה אבל פעם הבאה אנסה לקרר אותן קודם.
איך הוא שמח כשהוא התעורר בבוקר...

אחר הצהריים של אותו יום חמישי, כבר הייתי אחרי קניות.
הבכור נזכר להגיד לי שהוא התנדב בשמי להכין פשטידת אטריות וגבינה, הם עושים בביה״ס סדר פסח.
אמרתי לו שמזל שהוא נזכר ולא חיכה לעדכן אותי בבוקר.
הבדיחה הייתה על חשבוני כשבבוקר הוא שאל אותי אם הכל מוכן.
-בוודאי! 
מצביעה לו על הפשטידות, החולצה הלבנה, הכיפה..
הוא בוהה בי.

-"אבל איפה הביצה, התפו״א והחסה....?"





בימים אלו ממש עברתי את ה- 5000 כניסות לבלוג. 
אני מאד נהנית ליצור, לבשל, לאפות ולכתוב על זה. 
ואני שמחה עוד יותר לקרוא ולשמוע את דעתכם. 
אז בבקשה...

חג אביב שמח ותודה רבה! 
עדי.

22. ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי? חלק ב'- פוסט לפליקס

הפסקנו את הפוסט הקודם בכך שהוחלט לתפור לאמצעי תחפושת של אריה.
הבכור החליט ללכת על הרעיון של המורה.
מיד צוירו והודבקו זוג עיניים לווסט ישן מתיק התחפושות, עניבה קטנה, תיק יד ומשקפי חנון (10 ש"ח). 

רצתי לחנות מבעוד מועד ורכשתי:
2 מטר בד חום חד-פעמי (6 ש"ח)
2 חבילות צמר (כתום וחום, 10 ש"ח לאחד)
4 חוטי נוצות, גם כתום וחום (8 ש"ח)
חבילה של סט מחטים (15 ש"ח)
שיניים של ערפד (1 ש"ח)
אודם צהוב, כתום ולבן (3 ש"ח)

הבד החום נראה לי כהה מדי, אז קניתי בסופר מפה חד פעמית בצבע בז' בנוסף (7 ש"ח)
גומי למכנסיים (5 ש"ח)
לרעמה פירקתי מסכה ישנה של מפלצת אז נשארתי עם בד פרווה שכבר קיבל צורה חלקית של ראש. 

סה"כ לתחפושת: 65 ש"ח. (ושימו לב שהוספתי את המחטים, כן?) 
מחיר לשעת עבודה: נרשמו בערך 3 לילות לבנים.
(כי בכל זאת, עם תינוק בבית אי אפשר באמת להתקדם במהלך היום..)
האושר של האמצעי: בלתי ניתן לתמחור!

אחרי שראיתי שיוצא כהה מדי, והפרווה מהצמר לא הסתדרה לי כמו שראיתי בדמיון, די התייאשתי.  
לא אהבתי בכלל.
נזכרתי שיש לי שני אוברולים לגדולים (סליפרים, עם רגליות), כחול וצהוב.
(איפה הצהוב הזה היה כשחיפשתי תחפושת ל- ללה..?)
היה עליו קצת קטן, אני חכמולוגית גדולה, "אוריד לו את הרגליות ואעשה מהם אוזניים." 
התחלתי לגזור. 
מצמידה 2 רצועות בד חום, מעליהם 2 רצועות בד בז'.
מעל הכל חוט נוצות, תופרת לרגל ראשונה. 
יצא מדליק. 
רגל שנייה, אותו סיפור, תופרת.
רואה שהתבלבלתי בכיוון של התפירה והבד החום מלמעלה. 
מקללת בשקט דקה וחצי. 
פורמת. 
תופרת שוב כמו שצריך וקוראת לאמצעי למדוד. 
כפי שציינתי - חכמולוגית.
בגלל שגזרתי את הרגליות, אין מה שייתן קונטרה וימתח את הבד, 
האוברול מגיע לו עד הברכיים. 
שולחת את האמצעי חזרה לחדר ומקללת בשקט, הפעם כשתי דקות. 
הרגליות נתפרו כאוזניים. 

אין ברירה, 
חזרנו לבד החום.
פורמת את הצמר, קלטתי את הרעיון של הרצועות מהבד, רצה עם החומר. 
רק בלילה שלפני, סיימתי עם הרעמה. 
אפילו את הזנב השארתי לבוקר.
איזה אומץ. 

האמצעי כמעט ולא יכל לשבת בסבלנות כשאיפרתי אותו, כשהגיע למראה פתאום השתתק. 

-"אמא, אבל כולם יצחקו עליי" 

-"למה שיצחקו? תראה איזה יופי!"

זרם.
כמובן שרק אחרי שכבר היה בגן, נזכרנו שלא לקחנו את השיניים. יופי. 

הבכור הוריד את המשקפיים כבר בדרך. הביך אותו. 
אצל האמצעי התחפושת הייתה הצלחה ואני נרגעתי.
חזרנו למופע בביה"ס אז על הדרך גם הקפצנו לו את השיניים. חייב לתת לחברים מופע שלם. 

הגיע יום ראשון - עדלאידע!
הזמנו את הקולינרים עם שלושת הילדים, אחותי, אחי, גיסתי, ההורים שלה, אחותה, בעלה ושלושת ילדיהם,
אבא ואמא שלי, חברה של אמא, אמאשלאמא, בת דודה של אמא ובעלה, בסוף העדלאידע גם הגיעה חברה של אחותי עם התינוק (איחרה. קורה..) אתם נושמים? 
שימו לב! 
יומיים לפני, התקשרה אליי בעלת הבית שלנו. שאלה אם יש תכניות.
אמרתי לה שבאים אורחים לצפות בעדלאידע. 
-"אם יסתדר לנו להגיע, אפשר לבוא?" 
גריאטרים, הרחובות חסומים כמעט מהבוקר, איפה ימצאו חניה? 
וגם אם כן, עד שיגיעו ברגל?
וגם אם כן, אח"כ יעלו 3 קומות? 
לא התחשק לי להיכנס לוויכוחים. בטח, תבואו. גולת הכותרת: הם באו. 
הייתי בשוק. 
מזלם שהם לא הפריעו.
התיישבו ליד אמאשלאמא שהייתה נשואה לבולגרי וכך ישבו לחפור אחד לשני לשלישי. 

אז חוץ מהעדלאידע, שתינו הרבה קפה, הכנתי עוגיות ועוגת תפוחים שלא תיאמן כמה היא קלה להכנה.
הבולגרית החליטה שאני צריכה לפתוח קונדיטוריה.
חכמה גדולה, בשביל שתבואי להתנחל לי שם..? לא תודה.
הבכור ביקש פאי תפוחים. ראה בטלוויזיה.
ידעתי שלא יהיה לו טעים אבל מיד עלה לי טעם ילדות של העוגה שאמא הייתה מכינה. 
בתור ילדה, 
לא יכולתי לסבול את טעם התפוחים המבושלים עם הקינמון למרות שאהבתי תפוחים. וקינמון. 
הייתי אוכלת את הקצף מלמעלה ואת התחתית בלבד. 
כשגדלתי למדתי להעריך גם את התפוחים. 
הבכור - כמו אמא שלו - התיישב עם קערה מלאה בקליפות. 


עוגת תפוחים:


לבצק:
4 כפות סוכר
100 ג' מרגרינה (אני החלפתי לחצי כוס שמן)
3 חלמונים (צהוב)
2 סוכר וניל
1.5 כוסות קמח תופח





למלית: 
1.5 ק"ג תפוחי גרנד (ירוקים חמוצים) 
קלופים, פרוסים דק או מגוררים גס (או כמוני - גם וגם) בפומפיה או במעבד מזון.  
4 כפות סוכר
כף מים
חצי כפית קינמון

לקצף:
3 חלבונים (לבן)
3 כפות סוכר

אופן הכנה: 
מחממים תנור 180 מעלות. 
מערבבים את חומרי הבצק, מרפדים תבנית אפיה 
(השתמשתי בעגולה. יותר חגיגית..),
מחוררים קצת עם מזלג. 
אופים כ- 10-15 דקות עד להזהבה, מוציאים ומצננים. 

בינתיים,
מבשלים את התפוחים בסיר עם הסוכר והמים עד לריכוך (גם כ- 10 דקות). 
בגלל שהחתיך לא יכול לסבול קינמון, אני מוסיפה אותו ממש בשנייה האחרונה.
(למדתי לצמצם ריחות במטבח למינימום כי אחרת הוא לא מפסיק לעבור לידי עם קולות הקאה..)
לשפוך על הבצק האפוי. 

מקציפים את החלבונים.
את הסוכר להוסיף רק אחרי הקצפה ראשונית, עד לקצף יציב. 
מורחים מעל התפוחים ולתנור 10 דקות נוספות עד להזהבה. 

מצננים. 

כמובן שהילדים עיקמו פרצוף ולא אכלו, לא נורא.
כשיגדלו ילמדו להעריך. בכל מקרה, נשארה לי בדיוק פרוסה וחצי שנהניתי ממנה למחרת. 
זהו. פורים נגמר ואני גאה!
התחפושת החזיקה מעמד, שרדה את כל פעילויות פורים והוכנסה לארגז התחפושות. 
אבל אין זמן לנוח.
פסח מתקרב... עבדים עודנו... 






ביקשתי רשות מאמא לפרסם את המתכון של העוגה,
התרגשתי כשהיא סיפרה לי שפליקס מאוד אהב את העוגה הזאת.
הוא אמר שהיא מזכירה לו את הבית.  
פליקס עבד צמוד לאבא מעל 20 שנה. 
לפני כשבועיים וחצי הוא נפטר במפתיע. 
אני חושבת שמשהו באבא גם מת קצת.
הוא חסר לו מאוד. 
אז פליקס, 
אני מקדישה לך את העוגה ואת הרשומה,
נזכור אותך תמיד, היית ממש חלק מהמשפחה.

עדי.