סה"כ צפיות בדף

24. האובססיה החדשה שלי..




כן, זו מחלה. 
אני יודעת, מודה ומתוודה. 

המון דברים מסקרנים אותי.
וכשמשהו מסקרן אותי? אני בוערת. 
וזה מגיע בגלים-גלים. 
כל פעם משהו אחר.
לפעמים חוזר, לפעמים לא. 
מאז שהייתי ילדה. 

הבעיה היא שאף פעם לא התמדתי במה שעשיתי.
בתקופה ההיא? הייתי עצלנית. 
בתקופה של היום? סביר להניח שסבלתי מבעיות קשב וריכוז. 





הייתה תקופה ששרתי. 
למדתי גיטרה. 
אוי, כמה שרציתי!! פשוט לא הצלחתי להפנים את הסיפור הזה עם האצבעות...


ניגנתי באורגן. 
כתבתי שירים. 
וסיפורים קצרים. 
ציירתי.
גם על קירות. 
גזרתי והדבקתי. 
עיצבתי.
צילמתי.
פיסלתי. 
בישלתי. 
אפיתי.  


גבות, שפם, צבע, פוני, קצוות.
תסרוקות מרושלות, תסרוקות מהודקות שלמדתי מהאינטרנט.

לימדתי את עצמי להבין מה זה אינטרנט.
אחי (להלן: הגאון), היה די סבלני איתי עם השאלות הכי מעצבנות.


אחרי התלבטות לא פשוטה, יצאתי ללמוד בניית ציפורניים, התעלפו עליהן..
אבל מעצם היותי פרפקציוניסטית, הייתי רואה כמובן את כל הפאקים. 
עכשיו לכי תשווקי את עצמך ככה...
מסתובבת סביב עצמי ללא מנוח. 
אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. 


כשהייתי קטנה, אמאשלאמא הייתה סורגת בשתי מסרגות.
לפעמים נתנה לי להמשיך שורות לצעיף, אבל לא ממש נכנסתי לזה לצערי.
תקופה ארוכה רציתי ללמוד לסרוג, וכשקניתי צמר לתחפושת של האמצעי החלטתי שזה הזמן.
הלידה של הקטנצ'יק הוציאה ממני כזה פרץ של יצירתיות......  
אז קניתי מסרגה והתיישבתי מול האינטרנט.
זו הייתה אהבה מ"לולאה ראשונה.." 
זה התחיל עם פרח. ועוד פרח. ומובייל של פרחים, ועוד אחד, ועוד, וכובע..


ואז פתאום, לאט לאט, כמו במטריקס, קלטתי את הפרנציפ.
הילדים הפסיקו לאכול.. מוזנחים.. 
סתם, לא באמת..
לפני שתזעיקו לי עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה.. 

הרבה זמן רציתי לנסות לסרוג עם טריקו שגזור מבגדים ישנים. 
אני אוהבת את הרעיון לעבוד עם חומר גלם ממוחזר. 
הסלסילות שלי מתחילות לזרום ואני מאושרת!! 





הפרוייקט הבא שלי:
שטיח לכניסה מג'ינס אז wish me luck, מדובר בסוג בד לא פשוט בכלל...


זוהי תחילתה של ידידות מופלאה, ואחרי קרוב ל- 11 שנות נישואין ושלושה ילדים, 
אני מרגישה שהשתפרתי בכל הקטע הזה של המחויבות וההתמדה. 
אבל אל תתפסו אותי במילה, כן..? 







אין תגובות:

פרסום תגובה