סה"כ צפיות בדף

20. סבלנות רבותיי, סבלנות.. פוסט חגיגי לט"ו בשבט

מי שמכיר אותי, אבל מכיר באמת, יודע שאני חסרת סבלנות. 
כן, אני יודעת, הרבה חושבים לעצמם איזה שטויות היא מקשקשת, אבל היי, אל תטעו -
מדובר בכשרון מיוחד.

זה שאני מצליחה לשדר רוגע וקור רוח זה משהו אחד,
והעובדה שאני מצליחה לעשות זאת כשהדם מבעבע לי בגוף, עם קוצים בתחת ודגדוגים באצבעות זה משהו אחר.
רוב הזמן אני שומרת על איזון למעט מקרים קיצוניים כמו לדוגמא, אם אני צריכה משהו דחוף במחשב ואחי לא יכול להגיע אליי באותה שנייה, שלא לדבר על אותו שבוע, זה יכול להטריף אותי!..

בסביבות חודש אוקטובר, אבא מתקשר אליי מהדודים במושב.
-את יודעת להכין זיתים?
-תיאורטית? כן, גם יש אינטרנט.. מעשית, לא באמת..
מאיפה אשיג פה זיתים לכבישה מהעץ, בדרך שלא תערב משטרה על הסגת גבול..? 

חזר אליי עם שקית מלאה זיתים.  



מחיטוטים באינטרנט גיליתי שכדי להוציא את המרירות שלהם, עדיף להשרות את הזיתים במים, למשך יומיים שלושה, להחליף להם מים, שוב להשרות, שוב להחליף, משהו כמו שבוע, ורק אז, מעבירים לצנצנות מעוקרות עם תיבול. 
נו ברצינות.
כמה זמן..
אני לא מתייאשת עד שאני מוצאת פרסום כלבבי. ניסיתי אותו. (שיעור לחיים: אין קיצורי דרך!) 















טוב, היא די עפה על עצמה במרירות, זה היה נורא. 
לקח הרבה יותר זמן וכמובן שלא הייתה ברירה, בסוף החלפתי גם מדי פעם את המים, רק ככה הצלחתי למתן את המרירות, החריפות והמליחות. 
אין ספק שאין להם את הטעם של הזיתים שאנחנו מכירים.

מדי פעם יוצא אחד, שאת תוהה, אם הזית הזה קיבל את טעם הפריחה של העץ, אם שטפתי טוב את הצנצנת-אולי זה שאריות של סבון הכלים, או שהוא סתם מקולקל..

אבל הם לגמרי טעימים וממכרים לנשנוש.



תוך כדי העלאת רעיונות לט"ו בשבט החלטתי להנביט עדשים. אוייי... מה אני עושה לעצמי...?
כל רגע אני נכנסת למטבח כדי לראות כמה כבר צמח. 
בצלחת עם 3 שכבות של נייר סופג רטוב הנחתי עדשים, מעט חיטה וגרעיני תירס (פופקורן)
בעיקרון, העדשים נבטו מאוד מהר, התירס והחיטה קצת פחות. 

נכון להיום (לילה חמישי) אני די מבסוטית מהתוצאה ואם מישהו יודע מה אני אמורה לעשות עם זה אח"כ, אני אשמח לעזרה.. 



בלילה הרביעי כמו שאתם רואים, החלטתי להוסיף קצה של גזר. לא זוכרת איפה קראתי שאם משאירים אותו רטוב, הוא מצמיח גבעולים ושימו לב, כבר היום התחיל לבצבץ לו עלה קטן וירוק. אושר גדול!  

האמצעי לומד בגן על סוגי עצים. קיבל משימה - לצייר עצים שהוא מכיר.
"אבל אמא, אבל אני לא יודע איך מציירים גזע של עץ!" 
גם אני בתור ילדה, הייתי מציירת 2 קוים מקבילים מאוד יפה אבל תמיד נתקעת ב-ענפים. 
דרך נחמדה ללמד את הילדים לצייר היא בעזרת כף היד שלהם! (כמו בתמונה למעלה) 

לתפרחת עצמה שברתי את הראש.. למי יש סבלנות לגזור כל-כך הרבה פרחים? חזרתי לילדות באופן סופי, לקחתי מחק מהבכור, ציירתי עליו פרח וחתכתי מסביב עם סכין יפנית, הפכתי את הפרח לתלת ממדי. (וכן, נחתכתי למרות הגיל והזהירות..)
כמובן שבצורה זו אפשר לעשות איזה חותמת שרוצים ובמידה ואתם מתכננים לרשום משהו, לא לשכוח לעשות זאת בכתב מראה..


רציתי גם לעשות משהו נחמד מפירות יבשים אבל די נמאס משיפודי פירות תקועים על עציץ או חיות מקיסמים..
אמא הציעה לי להשתמש בלדר - אולי ניתן לילדים לקרוץ צורות?
פתאום הבזיק לי רעיון! סושי! איזה מקורי - הייתי ממש מבסוטית מעצמי, גם ככה הלדר נראה כמו אצה (רק בכתום), הפירות היבשים יהיו הדג והירק, מה לעזאזל יחליף את האורז?
אולי אטחן אגוזים? מה יחזיק אותם? אולי אקציף חלבונים עם סוכר, אוסיף קוקוס ואכניס קצת לתנור לייצב אותו (כמו הממתק קוקוס הורוד?) לא באמת..
הקולינרית ואני החלטנו - מרציפן!

(רק אחרי הרעיון הגאוני והמקורי שלי, יצא שנכנסתי למחשב ואז מצאתי כל כך הרבה אופציות של סושי-לדר.. יופי נחמה..)

על מחצלת סושי פרסתי לדר, עליו רידדתי את המרציפן עם מערוך. 
הנחתי רצועות של פפאיה, קיווי וחתיכות פקאן.
גלגלתי כמו סושי ופרסתי.



שאלתי את החתיך אם הוא טעם.
מסתבר שהוא בכלל לא אוהב מרציפן...


חג שמח! 



2 comments:

  1. טוב, את מלכה....אני לא יודעת אם יותר בגלל הסושי ההזוי הזה שנראה סופני או בגלל הפרח מהמחק.... בכל מקרה, שוב ריתקת אותי ונהניתי מכל רגע :).



    השבמחק