אני לא מתכוונת לומר שום מילה על המלחמה.
רק על זה שישנתי שנת ישרים, עם הלחי דבוקה לספה כשהתחילה האזעקה.
יש אזעקה.
חושבת לעצמי מתוך שינה.
כשהחתיך יצא מהחדר עם גדולים, הקטן כבר היה עליי ואני, עם עיניים עצומות, מגששת את דרכי לכיוון חדר המדרגות.
השכנה שלידנו יצאה בשילוב ידיים (חחח יא גנובה, אני כבר 2 לילות ישנה עם גוזייה..) וסיפרה שבעלה הלך לראות משחק.
שכנה שנייה (מאלו עם הקוקו למעלה והשיניים השחורות) צעקה על הבת המתבגרת שלה שבכתה,
"מה, את מטומטמת? על מה את מפחדת בכלל?!" משולבת הידיים ישר יצאה להגנת הבת שהפחדים שלה לגיטימיים ושמותר לה.
האמת, כמה שניות אח"כ נאלצתי אני לפנות אל הבת, כי עם כל הכבוד לפחדים שלה, אל תלחיצי לי את הילדים עם היבבות שלך. (באמת הגזימה..)
את הילדים הכנו לסיטואציה הזאת כבר בליל חמישי.
החתיך ואני סיפרנו להם את הרקע לכל המצב ואת הסיבות שבגללן, אם במקרה, אולי, לא בטוח, רק ליתר ביטחון אנחנו עושים את השיחה הזאת, בדיוק כמו שעושים תרגול בבי"ס.
סיפרנו לילדים שצה"ל הגיבור הצליח לתפוס מחבל בעזה שפוגע בישראל והוא זה שאחראי על החטיפה של גלעד שליט.
סיפרנו שהממשלה החליטה שה"עזתים" עוברים כבר כל גבול אז צה"ל תוקף אותם בחזרה.
וסיפרנו שכל הזמן הם זורקים טילים על הערים שלנו כי הם לא רוצים אותנו פה, הם חושבים שזה הבית שלהם.
פה באה השאלה של הגדול אם הרגו אותו.
סיפרנו להם בזהירות שחיל האוויר עקב אחרי האוטו ופוצץ אותו.
יש! קפץ הבינוני עם ניצוץ בעיניים ועם התנועה של היד כמו שרק ילדים יכולים לעשות כשהם מתלהבים.
מגיע להם!
אמרנו להם שזה אף פעם לא נעים שאנשים נפגעים אבל משתדלים רק להרוס את מי שהורג לנו.
לגדול והרגיש יותר, נצנצו דמעות בעיניים.
שאלנו אותו מה הוא היה מעדיף:
ללכת לישון ופתאום היו מעירים אותו מהר בבהלה לרקע יללות האזעקה, או שבגלל שדיברנו על זה, אם במקרה, אולי, לא בטוח, רק ליתר ביטחון נדע מה צריך לעשות ונגיע לזה מוכנים?
אפשר לישון במיטה שלכם?
ברור.
מתכון לעוגייה שהתחפשה, כי ככה הכי כיף לי להרגיע את הילדים:
מצרכים:
2 ביצים
3/4 כוס שמן
3/4 כוס סוכר
סוכר וניל
קורט מלח
2 כוסות קמח תופח
4 כפות קקאו
חבילה שוקו-צ'יפס לבן (בשביל הניגוד, אפשר כל סוג לפי הטעם)
אז ככה:
מערבבים את הביצים עם השמן,
תוך כדי ערבוב מוסיפים סוכר וסוכר וניל ומלח
מוסיפים את הקמח והקקאו בזהירות עד לעיסה אחידה.
מוסיפים את השוקו-צ'יפס ידנית ומערבבים עד להטמעה.
בשלב זה ניתן להכניס את העיסה למקרר ליצירת בצק יותר יציב לעבודה, אבל לא חובה.
מרטיבים את הידיים ויוצרים כדורים קטנים, תבנית ולתנור שחומם מראש על 180-200 מעלות .
כ- 35-40 דקות.
מצננים, מעיפים את החתיך שלא מפסיק לטעום וקוראים לילדים.
עדיין לא סיימתי לכתוב את הפוסט ולפני כשעה הייתה אזעקה נוספת.
הקטן ואני שהינו במדרגות עם טיטול מלא ומסריח (שלו, לא שלי..), הפעם עם השכנות הגריאטריות.
הגדול בבי"ס, הבינוני בגן.
אחזיר אותם היום ושיישארו תחת כנפיי עד סיום הבלגן.
לא שאני עשויה ברזל אבל אהיה יותר רגועה אם ישהו לצדי.
מאחלת שקט וביטחון לכולנו.
 |
| העוגייה שהתחפשה |
יש אזעקה.
חושבת לעצמי מתוך שינה.
כשהחתיך יצא מהחדר עם גדולים, הקטן כבר היה עליי ואני, עם עיניים עצומות, מגששת את דרכי לכיוון חדר המדרגות.
השכנה שלידנו יצאה בשילוב ידיים (חחח יא גנובה, אני כבר 2 לילות ישנה עם גוזייה..) וסיפרה שבעלה הלך לראות משחק.
שכנה שנייה (מאלו עם הקוקו למעלה והשיניים השחורות) צעקה על הבת המתבגרת שלה שבכתה,
"מה, את מטומטמת? על מה את מפחדת בכלל?!" משולבת הידיים ישר יצאה להגנת הבת שהפחדים שלה לגיטימיים ושמותר לה.
האמת, כמה שניות אח"כ נאלצתי אני לפנות אל הבת, כי עם כל הכבוד לפחדים שלה, אל תלחיצי לי את הילדים עם היבבות שלך. (באמת הגזימה..)
את הילדים הכנו לסיטואציה הזאת כבר בליל חמישי.
החתיך ואני סיפרנו להם את הרקע לכל המצב ואת הסיבות שבגללן, אם במקרה, אולי, לא בטוח, רק ליתר ביטחון אנחנו עושים את השיחה הזאת, בדיוק כמו שעושים תרגול בבי"ס.
סיפרנו לילדים שצה"ל הגיבור הצליח לתפוס מחבל בעזה שפוגע בישראל והוא זה שאחראי על החטיפה של גלעד שליט.
סיפרנו שהממשלה החליטה שה"עזתים" עוברים כבר כל גבול אז צה"ל תוקף אותם בחזרה.
וסיפרנו שכל הזמן הם זורקים טילים על הערים שלנו כי הם לא רוצים אותנו פה, הם חושבים שזה הבית שלהם.
פה באה השאלה של הגדול אם הרגו אותו.
סיפרנו להם בזהירות שחיל האוויר עקב אחרי האוטו ופוצץ אותו.
יש! קפץ הבינוני עם ניצוץ בעיניים ועם התנועה של היד כמו שרק ילדים יכולים לעשות כשהם מתלהבים.
מגיע להם!
אמרנו להם שזה אף פעם לא נעים שאנשים נפגעים אבל משתדלים רק להרוס את מי שהורג לנו.
לגדול והרגיש יותר, נצנצו דמעות בעיניים.
שאלנו אותו מה הוא היה מעדיף:
ללכת לישון ופתאום היו מעירים אותו מהר בבהלה לרקע יללות האזעקה, או שבגלל שדיברנו על זה, אם במקרה, אולי, לא בטוח, רק ליתר ביטחון נדע מה צריך לעשות ונגיע לזה מוכנים?
אפשר לישון במיטה שלכם?
ברור.
מתכון לעוגייה שהתחפשה, כי ככה הכי כיף לי להרגיע את הילדים:
מצרכים:
 |
| לפני האפייה |
2 ביצים
3/4 כוס שמן
3/4 כוס סוכר
סוכר וניל
קורט מלח
2 כוסות קמח תופח
4 כפות קקאו
חבילה שוקו-צ'יפס לבן (בשביל הניגוד, אפשר כל סוג לפי הטעם)
אז ככה:
מערבבים את הביצים עם השמן,
תוך כדי ערבוב מוסיפים סוכר וסוכר וניל ומלח
מוסיפים את הקמח והקקאו בזהירות עד לעיסה אחידה.
מוסיפים את השוקו-צ'יפס ידנית ומערבבים עד להטמעה.
בשלב זה ניתן להכניס את העיסה למקרר ליצירת בצק יותר יציב לעבודה, אבל לא חובה.
מרטיבים את הידיים ויוצרים כדורים קטנים, תבנית ולתנור שחומם מראש על 180-200 מעלות .
כ- 35-40 דקות.
מצננים, מעיפים את החתיך שלא מפסיק לטעום וקוראים לילדים.
 |
| והריח.. אוי, הריח.. |
עדיין לא סיימתי לכתוב את הפוסט ולפני כשעה הייתה אזעקה נוספת.
הקטן ואני שהינו במדרגות עם טיטול מלא ומסריח (שלו, לא שלי..), הפעם עם השכנות הגריאטריות.
הגדול בבי"ס, הבינוני בגן.
אחזיר אותם היום ושיישארו תחת כנפיי עד סיום הבלגן.
לא שאני עשויה ברזל אבל אהיה יותר רגועה אם ישהו לצדי.
מאחלת שקט וביטחון לכולנו.
