רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי: ספטמבר 2012

10."איך ללדת ילד שלישי, לתכנן ברית ולהישאר שפויה.." חלק א׳

אז זהו, שאין חיה כזאת!
הכל התחיל ביום שישי שעבר.

הבכור שלי ואני נולדנו באותו תאריך: 22 לספטמבר.
כבר מראש השנה התכוננתי לחגיגה.
להזמין את המשפחה, לתכנן תפריט, עוגה..

עם המזל שלי ובטן של שבוע 40, יצאתי ביום שישי, שמחה וטובת לב לעשות קניות ולהתחיל בהכנות.
כל הבוקר התרוצצתי בעיר כמו תרנגולת ערופת ראש, קונה מתנות ושאר ירקות, מחפשת בנרות מטריות של קוקטיילים לעוגה בנושא של חוף ים.

הגעתי הביתה ונכנסתי למטבח:

צ׳ימיצ׳ורי וסלט טורקי כמובן,
קילו של בצק שמרים שתופח לאיטו במקרר- עתיד להתפצל ללחם זיתים ולחם בצל,
ביצים ממולאות,
מוס טונה,
פשטידת אטריות עם גבינות לילדים ופשטידת תפו״א מוקרמת למבוגרים במקרר, נשאר רק לאפות.
יש עוד שיפודי ירקות להכין,
פלטה של גבינות,
שקיות הפתעה לילדים בתוך כובעי ליצן,

שכחתי משהו?
כן..

את העוגה אאפה כבר בבוקר.

אופטימית.

בערב מסיבת הפתעה, משתדלת להחזיק את הרגליים סגורות..
זה לא עבד.
לקראת סוף הערב, הקטן חייב לגנוב את ההצגה -
מתחילים לרדת לי מים!!
הצילו!
מדדה עם אמא לשירותים, עדיין לא מעכלת ומנסה לשכנע את עצמי שזה פיפי.
אין מצב! זה פיפי!!
אז זהו, שזה לא..

המים כבר מטפטפים לרצפה והמכנסיים דבוקות לי לגוף ודווקא באותם רגעים אמא מחליטה להיות שנונה ואני צורחת לגיסתי שתוציא אותה מהשירותים כי היא מצחיקה אותי,
גיסתי כמו אשת חינוך ממוקצעת פונה לאמא בשיא הרצינות: ״צאי החוצה.״

״תקראו לחתיך שיגיע עם האוטו עד הפתח של השירותים כי אין מצב שאני יוצאת מפה!!״
אני צורחת בשקט לאמא, שדואגת להעביר את המידע לגוף הרלוונטי.
רק המחשבה על 50 האורחים בחוץ,
המארחת גם בהריון ואני מטפטפת לה על הרצפה בלי הבחנה..
אפילו שכולם שמחים ומנסים להרגיע אני בהיסטריה.
איזה בושות..

מכסה את עצמי עם חלוק סגול של המארחת ומדדה ברגליים משוכלות לכיוון האוטו.
ה׳ ישמור, איך מתיישבים..?
הגענו לבי״ח.
אין ספור בדיקות שהגיעו למסקנה חד משמעית: ״כן, יורדים לך מים.״
דיייי!!! סחתיין עליכם.

לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים של הלידה, ברוך השם עברה בשלום, הקטן נולד 3,496 ק"ג אחרי 7 שעות.

בחדר לידה תמכו בי החתיך, אמא, אחותי ונעמי הרפלקסולוגית, וזה אחרי
שהצוות בבית חולים כמעט השתבץ כשגם אחי וגיסתי ישבו איתנו אז שלחנו אותם הביתה.

אבל מה עכשיו? השעה 6 בבוקר, יש עוד 4 שעות לחגיגה.. הזמן קצר והמלאכה מרובה..

אמא ואחותי אחרי לילה ללא שינה, חוץ ממה שהן היו צריכות לסיים בעצמן, הן אספו את הכל מהבית שלי והמשיכו באפיה וההכנות ועוד סלטים.

בנוסף, הן גם אפו את העוגה. היות ולא מצאתי מטריות אז הלכנו על מוטיב ערוגה בגינה.

(אחותי אפילו הגדילה לעשות והכינה דחליל.. כישרון!)

אז יצא ששניים מתוך שלושת בניי נולדו בתאריך יום ההולדת שלי. חגיגה משולשת.

הבכור עדכן אותי בזמן אמת שהוא נהנה ביום ההולדת שלו אבל אני מאוד חסרה לו.

האמצעי מסר לי בטלפון "כן, כיף לי. אמא? את רוצה לדבר אולי עם אבא?"

ומסר את הטלפון לפני שחיכה לתשובה.

אז אחרי קרוב ל- 24 שעות ללא שינה ותפקוד יוצא מן הכלל, אני רוצה להודות לחתיך,לאמא ולאחותי (להלן: "שלושת המופלאים") על כל העזרה והתמיכה.

ובהזדמנות זאת,

תודה גם לכל הדודים והדודות, לחברים ולחברות, שעזרו לי מרחוק לחגוג לבכור יום הולדת, למלא את חסרוני ולשמוח בשמחתנו.

תודה משפחה יקרה!

היות ובכל זאת, עדיין מתכננים ברית.. חלק ב' יגיע בהמשך..

9. צלעות לראש השנה והפתעה..

יש לנו מנהג משפחתי.

בכל חג, דודה (להלן: דודה) מכינה צלעות כבש עם שזיפים.
השנה אמא קפצה על המציאה והוחלט להזמין קייטרינג לראש השנה. אבוי! מה עם הצלעות של דודה?!

אישי/בנזוגי (להלן: החתיך) התחיל להזיע..

למי שלא מכיר את הנפשות הפועלות, החתיך? אוכל!
ארוחת בוקר,
ביניים,
מנה ראשונה,
ביניים,
עיקרית,
ביניים,
ארוחת ערב,
ביניים,
ארוחה לילית
וכמובן שהוא גם לא מפסיק לנשנש בין הארוחות..

משום כך קניתי צלעות (כדי לפנק אותו על מנת שלא יאכל אותי מהציפייה) והפשלתי שרוולים.
אמנם דרך ההכנה שלי ושל דודה שונה אך אין חוקים במטבח - התוצאה הסופית יצאה זהה, ולא נשאר כלום!
אני השתמשתי ב-4 צלעות כך שאם תגדילו את הכמות, אל תשכחו להוסיף גם לתיבול.

מצרכים:

4 צלעות כבש,
בצל גדול קצוץ,
פלפל חריף קצוץ,
2-3 שיני שום כתושות או פרוסות דק,
פפריקה אדומה (מתוקה/חריפה לשיקולכם)
מלח, פלפל,
כמון,
2 כפות דבש/סילאן או ריבה (אני השתמשתי בפובידל-ריבת שזיפים),
2-3 כוסות מים.
שזיפים לפי הטעם (שמתי 6 שזיפים)

הכנה:

מחממים מחבת גדולה וצולים את הצלעות עד לסגירה והשחמה קלה.
(אין צורך לשמן את המחבת כיוון שהצלעות עצמן יפרישו שומן)
מעבירים את הצלעות לתבנית ובינתיים מטגנים את הבצל עם השומן שנשאר במחבת.
ברגע שהבצל מעט השחים מוסיפים את הפלפל החריף והתבלינים.

משאירים על אש נמוכה כ- 2 דקות עד לריכוך ומסירים מהאש.
מערבבים בקערית את הריבה עם 2 כוסות מים ומוסיפים למחבת.
שופכים הכל על הצלעות בתבנית, מכסים ומכניסים לתנור שחומם מראש ל 200 מעלות.

כעבור שעה, לבדוק, במידה ויש צורך להוסיף נוזלים, ניתן להוסיף עוד מים.
לפזר מלמעלה את השזיפים, לסגור שוב ולהכניס שוב לחצי שעה בערך.
כעבור חצי שעה, להנמיך לחום של 100 מעלות, להסיר את הכיסוי ולהשאיר בתנור 10-15 דקות נוספות.

אני הגשתי עם אורז לבן וסלט ירוק, ליקקנו את הצלחות..

אלוהים ישמור,
השעה 11 בבוקר ונהייתי רעבה אש!
דודה הבטיחה להפתיע ולהכין צלעות לסוכות, רק שהקטן שלי החליט להפתיע ובמקום סוכות "נחגוג" ברית..

ה-פ-ת-ע-ה !!

מה שמוביל אותי לפוסט הבא:
"איך ללדת ילד שלישי, לתכנן ברית ולהישאר שפויה.."

שבת שלום וחג שמח!

8. מחלקת גריאטריה שלום

אתמול חגגנו יום הולדת של חבר.
הוא קטן ממני בשנתיים אבל מעולם לא הרגשתי זקנה יותר.
החבר (להלן: עוצלי גוצלי) חגג במועדון.
(לאחר שגיסתי הצעירה ראתה את התיוג בפייסבוק כמובן שהיא ציינה שמדובר באחד המועדונים הטובים בתל אביב. כבוד.)

"משהו כאן לא שייך.."

לאחר שבמהלך 9 השנים האחרונות די "הברזנו" מכל המסיבות האלה, החלטנו להפתיע את המשוגע - בעל השמחה.
בעלי/אישי/בנזוגי (להלן: החתיך) ואני התקלחנו, התבשמנו, לבשנו את מיטב מחלפותינו (להזכירכם, אני בחודש תשיעי, הרוב כבר די לוחץ..)
קיבלנו בשמחה את גיסתי השנייה שתחיה שבאה לשמור על הילדים ויצאנו לדרכנו שמחים וטובי לב.
בדרך אספנו את אחותי ושמנו פעמינו למועדון.
כמובן. אין חניה.
סיבוב נוסף לחניון אחר והפלא ופלא, חניה ממש מחוץ לבניין המבוקש ב- 20 ש"ח בלבד! אושר גדול - אכן, יצאנו לקרוע את העיר...

כבר מבחוץ יכולנו לראות את תרבות הבלונדיניות (להלן: "הכּ-פּ-רוֹת") עם שיער צהוב חלק חלק ומינימום בגדים. קצת קשה לי לתאר את המין השני, בכל זאת, נשואה מעל עשר שנים, מזמן הפסקתי להסתכל אבל ממה שכן הצלחתי להבחין, מדובר בבחורים בני 20+ שכאילו מגניבים וכאלה אבל את יודעת בלב שלא ממש הצליח להם עד כה..
בכל פינה הסתובבו גורילות מחברת אבטחה.
קומה 5, הגענו למועדון, רמיזות של "בומים" מרצדים. ואז נכנסנו. מסתבר ש"יצאנו" ישר למרפסת.
כנראה כבר בתת מודע הייתה לנו הרגשה שאין צורך ב-א-מ-ת להיכנס.
מצאנו חברים, שלום-שלום, מקום לשבת ואז מחכים.
למה?
לא יודעת.
בעלי, אתה נהנה כבר..?
הלא ידענו שזה מה שמחכה לנו. אנחנו אלפי שנות אור מסצנת המועדונים, מה חשבנו לעצמנו..?
אחרי 20 דקות הגיעה המלצרית בדיוק כפי שאתם מדמיינים אותה.
"אפשר בבקשה 2 צ'ייסרים של ארק ו- 2 קולה זירו?"
"אין בעיה, 2 דיאט קולה בכוס ו-2 צ'ייסרים". הסתובבה והלכה.
הסתובבתי חזרה לאחותי, מבסוטית מהאלגנטיות שלה שהצליחה לדחוף לי דיאט קולה במקום שאתבאס שאין זירו..
10 דקות נוספות עברו עם השתייה ואישור מהבנק על המשקאות,
סקירה של שתינו בפייסבוק (תודה לאל על האייפונים)
בעלי, אתה נהנה כבר..? אז החתיך עדכן שמבחינתו הוא מיצה.
צודק. גם אנחנו.
ביציאה החוצה נפרדנו מהמשוגע, תמונה זריזה למזכרת והחוצה.
(סביר להניח שהמון אלכוהול זרם שם אז שתהיה לו איזו הוכחה שבאמת היינו שם. באמת.)
אחד הגורילות שאג על אחותי שהובילה את המובסים (להלן: אנחנו) ש"יציאה משם, לא מפה!"
סליחה באמת, הסבר פניך לתייר, אתה לא רואה שאנחנו זרים..?
אחרי צ'ייסר של ארק אני נהגתי (ברצינות אבל, אם שותים לא נוהגים)
החזרנו בבטחה את אחותי הביתה וקיללתי כל רגע שעד שאני מחוץ לבית, אני לא יכולה אפילו לשבת עם בעלי על איזה סושי, יאללה, תלדי כבר!
זהו.
בבית.
כל הסיפור - כולל מציאת חניה, כולל תחנת איסוף והורדה ארך לנו שעתיים בול על השעון.
בשביל זה התלבשתי..? איפור..? מה..?!?!
נרדמנו מול הטלוויזיה.

סיכום דברים:

-למה אתם שליליים? אפשר למצוא חניה בתל אביב.
-לכל החבר'ה הצעירים שמסתובבים בלילות, ההורים שלכם ראו איך יצאתם מהבית?
-ברצינות, בתקופה שלי במועדונים לא היו חברות אבטחה! בטח לא 30 גורילות במשמרת.
-ה"בומים" האלה במועדונים לא נגמרים! נשבעת לכם שפעם הייתה מוזיקה אחרת.
-הגמילה שלי מסושי בתקופת ההיריון עברה לי הרבה יותר קשה מהגמילה של הסיגריות.
(למי שתהה מה להביא לי לבי"ח במקום בונבוניירה שישבה 13 שנים על המדף, טוב..? )
-חתיך שלי, איזה כיף היה לצאת קצת מהבית, נכון?

מוקדש לעוצלי גוצלי,
מזל טוב אח שלי! אוהבים בלב!

7. אותם רכיבים - סלטים שונים

אמרו לי שלארוחת ערב עושים על-האש.
כמובן שכשעושים על האש עם אבא-אמא, הם כבר דואגים ל-הכל אבל לי קשה לבוא בידיים ריקות.
ואז נזכרתי בשני סלטים שונים שיש להם את אותם הרכיבים.

הראשון - צ'ימיצ'ורי
(רוטב/משרה ארגנטינאי, משתלב מעולה עם הסטייק - נוזל לי ריר..)

השני - סלט טורקי ללא בישול
(יוצא פשוט מדהים, לא יאמינו שהכנתם לבד בבית).

אני קצצתי הכל במקביל וחילקתי לשתי קערות שונות.

מצד ימין-צ'ימיצ'ורי / מצד שמאל-סלט טורקי

המצרכים (ל-2 הסלטים)

נתחיל כמובן עם 2 קערות.
את המצרכים הבאים נקצוץ דק,
2/3 נשים בקערה לצ'ימיצ'ורי ואת ה- 1/3 הנותר בקערה לסלט טורקי.

2 צרורות פטרוזיליה
גמבה אדומה גדולה
3 פלפלים חריפים (מי שלא אוכל חריף יכול פשוט להוסיף גמבה במקום)
בצל רגיל בינוני
8 שיני שום
7-8 בצלים ירוקים ויפים שאותם נפרוס דק
ונהפוך קערות. מהבצל הירוק נשים 2/3 בסלט טורקי ו- 1/3 בצ'ימיצ'ורי.

5 דקות לפני שהצ'ימיצ'ורי מוכן

עכשיו ככה:

לצ'ימיצ'ורי נוסיף -

3/4 כוס שמן (לא זית)
1/4 כוס חומץ רגיל
1/2 כוס חומץ בלסמי (אפשר להמיר בחומץ רגיל למי שלא אוהב)
כף אורגנו (עדיף טרי, עדיין, היבש הרבה יותר זמין לי..)
כפית מלח
כפית פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:
נערבב הכל ביחד, עדיף להשאיר לפחות שעה במקרר כדי שכל הטעמים יתחברו (בהנחה שתצליחו להפסיק לטעום..)

5 דקות לפני שהסלט הטורקי מוכן

לסלט טורקי נוסיף -

1/4 כוס שמן (לא זית)
1/4 כוס חומץ רגיל
כפית כמון
כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור טחון
200 גרם רסק עגבניות
1/2 כוס מים

אופן ההכנה:
כנ"ל, פה לא חובה שעה, רק כדאי לקרר קצת.

מסקנות:
-מחיטוט בהמון מתכונים באינטרנט לא שמים בכלל חומץ בלסמי בצ'ימיצ'ורי אבל לדעתי הוא משדרג את הטעם ברמה אחרת לגמרי.
-ברור שעד שהגענו לארוחה בעלי/אישי/בן זוגי כבר הספיק לפרק חצי חלה (מישהו הרי צריך לטעום).
-הצ'ימיצ'ורי על הסטייק פשוט חלום.
-כבר הספקתי להכין "נגלה" שנייה.
-רק אחרי שיבערו לי הידיים מהפלפל חריף אני אזכר שכדאי לחתוך אותו עם כפפת ניילון. קרח, מישהו?

אז אה.. באים לאיזה סלט או שתכינו וספרו איך יצא?

6. ספגטי ונקניקיות.

הבטחתי לבינוני שאכין לו ספגטי עם "פירורי בשר" (להלן: בולונז), הגדול בקושי אוכל גם ככה.
היות ועדיין לא השתפשפתי בכל נושא הבלוג הזה, שכחתי לצלם מה אני עושה או לשים לב לכמויות אז תיאלצו להמתין.
לפני יותר משנה פרסמתי בפייסבוק פעילות לילדים עם ספגטי ונקניקיות שלא מזמן רצה ברשת, אז הנה אני מעלה כאן שוב.

לאמהות שבינינו (וגם לחלק מהאבות כמובן..), רב הילדים אוהבים ספגטי ונקניקיות, עם או בלי רוטב. משתפת אתכם ברעיון נחמד ושינוי מהדרך שאנחנו רגילים לבשל. כמובן שבחופשות אפשר להעסיק אותם עם זה. לי היה ממש כיף להכין את זה עם הילדים ולהם היה ממש כיף לאכול.

שוברים לחצי קבוצה קטנה של ספגטי. מחלקים את הנקניקיות ל- 3 חלקים.