סה"כ צפיות בדף

8. מחלקת גריאטריה שלום

אתמול חגגנו יום הולדת של חבר. 
הוא קטן ממני בשנתיים אבל מעולם לא הרגשתי זקנה יותר. 
החבר (להלן: עוצלי גוצלי) חגג במועדון.
(לאחר שגיסתי הצעירה ראתה את התיוג בפייסבוק כמובן שהיא ציינה שמדובר באחד המועדונים הטובים בתל אביב. כבוד.)
"משהו כאן לא שייך.."

לאחר שבמהלך 9 השנים האחרונות די "הברזנו" מכל המסיבות האלה, החלטנו להפתיע את המשוגע - בעל השמחה. 
בעלי/אישי/בנזוגי (להלן: החתיך) ואני התקלחנו, התבשמנו, לבשנו את מיטב מחלפותינו (להזכירכם, אני בחודש תשיעי, הרוב כבר די לוחץ..)
קיבלנו בשמחה את גיסתי השנייה שתחיה שבאה לשמור על הילדים ויצאנו לדרכנו שמחים וטובי לב. 
בדרך אספנו את אחותי ושמנו פעמינו למועדון.
כמובן. אין חניה. 
סיבוב נוסף לחניון אחר והפלא ופלא, חניה ממש מחוץ לבניין המבוקש ב- 20 ש"ח בלבד! אושר גדול - אכן, יצאנו לקרוע את העיר...

כבר מבחוץ יכולנו לראות את תרבות הבלונדיניות (להלן: "הכּ-פּ-רוֹת") עם שיער צהוב חלק חלק ומינימום בגדים. קצת קשה לי לתאר את המין השני, בכל זאת, נשואה מעל עשר שנים, מזמן הפסקתי להסתכל אבל ממה שכן הצלחתי להבחין, מדובר בבחורים בני 20+ שכאילו מגניבים וכאלה אבל את יודעת בלב שלא ממש הצליח להם עד כה.. 
בכל פינה הסתובבו גורילות מחברת אבטחה. 
קומה 5, הגענו למועדון, רמיזות של "בומים" מרצדים. ואז נכנסנו. מסתבר ש"יצאנו" ישר למרפסת. 
כנראה כבר בתת מודע הייתה לנו הרגשה שאין צורך ב-א-מ-ת להיכנס. 
מצאנו חברים, שלום-שלום, מקום לשבת ואז מחכים. 
למה?
לא יודעת. 
בעלי, אתה נהנה כבר..? 
הלא ידענו שזה מה שמחכה לנו. אנחנו אלפי שנות אור מסצנת המועדונים, מה חשבנו לעצמנו..? 
אחרי 20 דקות הגיעה המלצרית בדיוק כפי שאתם מדמיינים אותה. 
"אפשר בבקשה 2 צ'ייסרים של ארק ו- 2 קולה זירו?"
"אין בעיה, 2 דיאט קולה בכוס ו-2 צ'ייסרים". הסתובבה והלכה. 
הסתובבתי חזרה לאחותי, מבסוטית מהאלגנטיות שלה שהצליחה לדחוף לי דיאט קולה במקום שאתבאס שאין זירו.. 
10 דקות נוספות עברו עם השתייה ואישור מהבנק על המשקאות,
סקירה של שתינו בפייסבוק (תודה לאל על האייפונים)
בעלי, אתה נהנה כבר..? אז החתיך עדכן שמבחינתו הוא מיצה. 
צודק. גם אנחנו. 
ביציאה החוצה נפרדנו מהמשוגע, תמונה זריזה למזכרת והחוצה. 
(סביר להניח שהמון אלכוהול זרם שם אז שתהיה לו איזו הוכחה שבאמת היינו שם. באמת.)
אחד הגורילות שאג על אחותי שהובילה את המובסים (להלן: אנחנו) ש"יציאה משם, לא מפה!"
סליחה באמת, הסבר פניך לתייר, אתה לא רואה שאנחנו זרים..?  
אחרי צ'ייסר של ארק אני נהגתי (ברצינות אבל, אם שותים לא נוהגים) 
החזרנו בבטחה את אחותי הביתה וקיללתי כל רגע שעד שאני מחוץ לבית, אני לא יכולה אפילו לשבת עם בעלי על איזה סושי, יאללה, תלדי כבר! 
זהו. 
בבית. 
כל הסיפור - כולל מציאת חניה, כולל תחנת איסוף והורדה ארך לנו שעתיים בול על השעון. 
בשביל זה התלבשתי..? איפור..? מה..?!?!
נרדמנו מול הטלוויזיה.

סיכום דברים: 

-למה אתם שליליים? אפשר למצוא חניה בתל אביב. 
-לכל החבר'ה הצעירים שמסתובבים בלילות, ההורים שלכם ראו איך יצאתם מהבית? 
-ברצינות, בתקופה שלי במועדונים לא היו חברות אבטחה! בטח לא 30 גורילות במשמרת. 
-ה"בומים" האלה במועדונים לא נגמרים! נשבעת לכם שפעם הייתה מוזיקה אחרת. 
-הגמילה שלי מסושי בתקופת ההיריון עברה לי הרבה יותר קשה מהגמילה של הסיגריות. 
(למי שתהה מה להביא לי לבי"ח במקום בונבוניירה שישבה 13 שנים על המדף, טוב..? )
-חתיך שלי, איזה כיף היה לצאת קצת מהבית, נכון? 

מוקדש לעוצלי גוצלי, 
מזל טוב אח שלי! אוהבים בלב! 



אין תגובות:

פרסום תגובה